דו-גלגלי חשמלי – בדרך, אבל יש עוד דרך

[השושנים]

נשמע שנמצא הרחק מאחור בצדק.
לא מבין למה הרוכבים צריכים לקנות במיטב כספם מוצר בוסרי.

זה פשוט, ועניין של הגדרות:
רוכבים: מי הם? כל מי שיש לו דו"ג, עכברי העיר או עכברי הכפר, כאלה שמחזיקים כלי בהחזקת שבר, או כאלה שמשקעים בכלי בלי פרופורציה?

רכיבה: מה זה אומר? סידורים בעיר, סופ"ש בצפון, חודש בלב המדבר, או סובב עולם ללא תאריך חזרה?

אופנוען אמתי: קווים לדמות זה שיוצא לרכיבה עם חברים פעם ב... או אחד כל החיים שלו נעים במעגל צמוד לאופנועים, חי ונושם אותם?
( גילוי נאות אני היחידי שמוסמך על פי חוק להעניק תעודה כזאת)

שטח: שולי כביש 6 בכורכר או מעלה גיבורים ותל מתרסקים?

שימוש באופנוע: כלי מזדמן לסידורים כשנוח, או שימוש יומי קבוע שאינו תלוי בדבר, או מקום המגורים הרשום האחרון ומגרש המשחקים לסקס?

הבנת לאן אני חותר?

זה שיש לך אופנוע או כמה אופנועים לא הופך אותך לאופנוען ולהפך, מצד שני השם מכליל כל כך הרבה משתמשים שאין ביניהם שום מכנה משותף.
מכלילים אותנו כקבוצה אחידה כשאנחנו בעצם בכלל לא כזאת, צרכים שונים אהבות שונות, אמונות שונות.

אופנוע שמתאים לאחד כמו קונדום לכלי זקור, הוא אוברסיז לרוכב אחר, בסיוט של האחד הוא החלום הרטוב של השני, ומי שאוהב עגבניות אולי שונא
חצילים. פשוט.