רכיבה ראשונה: דוקאטי דזרט X

[KKatkov]

השוק צמא לדו"ש של פעם אמין זול ועם יכולות סבירות, מלפני העידן שכל יצרן קורא לטוסטוס שלו אדוונצ'ר.

פעם כשהסוכר היה יותר מתוק והמלח הרבה יותר מלוח, היו אופנועי דו"ש לשבילים קצת אוף רוד ועדיין ידעו להתמודד עם התנועה
בכביש ומרחקים. אופנוע רב תכלתי בלי להגזים בכלום וזה התאים להמון רוכבים, הקונספט לא השתנה עדיין זה האופנוע שרוב הרוכבים
יכולים להתמודד איתו בקלות ברוב המצבים. ובעצם זה מה שהם צריכים.

למתמודדי השטח הקשה יש את מכונות המלחמה ההרד קור, כי אף אחד לא באמת צריך בתל גיבורים, או מעלה גברברים, בהמה ששוקלת
רבע טון. רובם גם לא יוכלו להרשות לעצמם כזו.

אז כן הפלח הנכון לאופנוע של גם וגם, במיוחד לכאלה שלא מתרשמים ממותגים ג'אחה או ווואסח (כמו שא' קורא לזה) אלה המנועים הבינונים
הקלים שמסגלים לעשות הרבה מהכל. זה מחלחל אבל תמיד יהיו עדות אמונות וכופרים.

המסירות העגומות של ה-DR650 וה-DRZ400 (כ-20 כלים בחצי שנה משני הדגמים) ושל SWM (כלים בודדים) מעידים כנראה שהשוק דווקא מעדיף דגמים מודרניים יותר.
תראה את המסירות של הטנרה 700 (ואנשים עוד עומדים בתור ומזמינים צביעות מסויימות חודשים מראש). זה מה שרוב העם רוצה לקנות.
כך שעם כל הצער שבדבר, אני יכול להבין למה מטרו, למשל, לא רוצים להשקיע מאמץ בייבוא של KLR650 בתקינה אמריקאית.