ציטוט ההודעה בתגובה
לא אופנוע שלי. היה של האקסית, החליף את המובי שליווה אותה כמה שנים.נכתב במקור על ידי pret
נקנה בגלל העיצוב, ובגלל האופי הלא-מאיים, שיאפשר לבחורה ללמוד לעבוד עם קלאץ' והילוכים בקלות.
משם שזה היה לפני כשנתיים, לפני ירידות המחיר הפסיכיות שהיו לאחרונה - ה-390 היה מחוץ לטווח, הוא רק הגיע לארץ, ועלה קרוב ל-50 כחדש. 200 חדש עלה אז 38, ואנחנו קנינו משומש בן שנתיים (הלא שחוט הראשון שראינו - מדהים כמה מהר ערסים הורגים את הכלים האלה) ב-22 אלף ש"ח.
עם מה שהיה אז בשוק - זאת הייתה עסקה לא רעה בכלל.
יצא לי לרכב על האופנוע שלה פה ושם, להרכיב אותה עליו, ולהעביר לה אימוני מגרש מאולתרים.
באותה תקופה רכבתי על הבנדיט 1200 המיתולוגי - ועדיין, הדיוק הצליח להעלות לי חיוך על הפנים כל פעם שעליתי עליו.
הוא מאוד כיפי בעיר או במגרש - קליל כמו אופניים, נשלט, ולמרות הנפח הצנוע - לא מרגיש חלש, אולי בזכות ההילוכים הסופר-קצרים.
בבין עירוני כבר חסר כוח. האופנוע מגיע למנתק בשישי ב-137 קמ"ש (אפילו בהרכבה - עדות להילוך שישי קצר), אבל רכיבה בסגנון הזה תגמור את המנוע די מהר. לדעתי, כדי לאפשר למנוע אורך חיים סביר, אין לעבור את ה-110 קמ"ש בשיוט (משמע - אפשר לעלות מעבר בעקיפה, אבל אחרי זה - לסגור גז). יש בארץ לא מעט כבישים, שהמהירות הזאת פשוט לא מספיקה כדי להרגיש בטוח. אם אתה מתכוון לנסוע בכבישים כאלה, כדאי שתלך על ה-390. בעצם, אם הממון קיים - ה-390 עדיף בכל מקרה. There is no replacement for displacement.
