דרום אמריקה באופנוע- חלק 2

[Sky30715]

הכתבה היא חלק שני מהטיול באופנוע בדרום אמריקה.
חלק 1 ניתן לעיין כאן:
http://fullgaz.co.il/forums/showthre...אמריקה-באופנוע

איפה אני עכשיו?
נכנסתי לפרגוואי.

צ'ילה, כמה זמן היה?
12 יום.

למה קצר כל כך, הרי מדינה ענקית וארוכה?
בצ'ילה נאבד הקסם של דרום אמריקה הקלאסית שחוויתי במדינות לפני. תרבות פלצנית, מתנשאת, גזענות לזרים וחושבים שהם הכי טובים כאן ביבשת. ליטר בנזין 1.1 דולר, יקר. חדר במלון 40-50 דולר. האוכל יקר יותר מישראל. ברגע אחד צנחה רמת החיים שלי פי 4.

מה כן אהבת?
הנוף. מטורף. מדבר אטקמה הוא יפהפייה ויש אטרקציות רבות לבקר. גייזרים בסן פדרו, עמקים עם הרים מחודדים, לגונות ומעיינות חמים בגבהים 4000+, המדבר הכי יבש בעולם, רכבתי בשטח 200 קמ בפעם הראשונה רכיבה ארוכה, הבעלי חיים בסכנת הכחדה הייחודים לסן פדרו רק כאן בעולם. הנוף בצ'ילה מרהיב. האוכל מאוד טעים בצ'ילה.

כמה?
1500 ק"מ.

ומשם?
חתכתי ימינה לארגנטינה.

ויתרת על פטגוניה בדרום?
כן. אחרי 3700 ק"מ במדבר רציתי נוף אחר. ביני ובינה מפרידים עוד 2000 ק"מ מדבר. בנוסף, לא אוהב לרכב בקור. מאוס. קר מאוד שם בפטגוניה. צריך מעיל רכיבה רציני ויקר, ואין לי כזה. הדבר הכי חשוב זה הרוחות. דיברתי עם אופנוענים שמצפינים ויש שם רוחות רציניות. אנשים רוכבים יום שלם עם אופנוע ב.מ.וו 1200 סמ"ק באלכסון, אז מה אני אעשה עם אופנוע 140 קילו?. זה לא רק לא קל, זה גם מסוכן. יצא לי כבר רכיבה של חצי שעה ככה והחלטתי לוותר על התענוג העתידי.

מה הרווחת שהם לא?
את סן פדרו במזרח צ'ילה. ואת jujuy ו formosa ו chaco בצפון ארגנטינה. מי שמצפין מוותר על המקומות האלה ועברתי למסלול השני הכי מועדף כאן ביבשת.

ארגנטינה, איך?
בנזין הכי יקר עד עכשיו ביבשת , 1.5 דולר לליטר כמו בישראל. אנשים סופר נחמדים. נוף מרהיב. אוכל מדהים ויחסית זול, כמו פרו כזה. למשוך כסף בכספומט בארגנטינה זה לתת לבנק לתפור אותך, מקסימום משיכה 130 דולר ועמלת משיכה 8 דולר. ביחד עם שאר העמלות על כל שקל שתבזבזו כאן, 10 אחוז הולך לבנקים. גניבה. סטייקים וגבינות כאן משובחים וטעימים מאוד.

כמה?
1600 ק"מ. 9 ימים.

איך הנוף?
הייתי מסכם במילה אחת ש jujuy זה פרובינציה מרהיבה בארגנטינה. מלאה באופנוענים וראיתי 10 ממוצע כל יום. הרים צבעוניים בצבעים שונים, מחודדים, הירידה המרהיבה למטה מהגבול, מדבר המלח של ארגנטינה salar de salinas, ההיפרדות הסופית מההרים האנדים בגובה 1500 מטר עם הנוף הירוק כמו בקולומביה אחרי 9000 ק"מ שרכבתי בה סגרו והשלימו את התמונה. הנוף של chaco ו formosa עם ביצות המים ועצי הדקל.

איך האופנוע?
400 קמ לפני הגבול עם פרגוואי אני שומע פתאום רעש מוזר חזק מהמנוע. כמו של אופנוע צ'ופר או מנוע דיזל כזה. צקה צקה מוזר כזה. הלך שסתום? רצועת טיימינג? מוזר. מזל שאני 5 קמ לפני היישוב שמצאתי מלון על הדרך. דיברתי עם האנשים איפה יש מכונאי. מהמחשבה שצריך לפתוח מכסה מנוע עליון להבין מה נשמע לא תקין, לקח למכונאי להבריג 20 שניות את הצינור שנכנס למנוע ליד הסרעפת. הבורג השתחרר ונפלט רעש מהמנוע העליון החוצה. נסעתי בכביש מאוד משובש והאופנוע חטף מכות קלות לכל אורך היום.

מה בהמשך?
לטייל בכל פרגוואי. ברזיל? ייתכן.

תחזוקה?
אחרי 9700 ק"מ השרשרת הגיעה לסוף חייה. שרשרת ללא אורינג שהגיעה עם האופנוע. מצאתי מכונאי אמין ומקצועי, החלפתי ספרוקט קידמי ושרשרת אורינג חדשה מתוצרת ברזיל. ספרוקט אחורי היה קשה למצוא. מחפש צמיגי חצי שטח כדי לרכב בצפון פרגוואי ב chaco המפורסם.

מה הרגע הכי מסוכן בטיול?
לצערי הוא קרה ליד הגבול בין צ'ילה לארגנטינה בהרים בגובה 4000 מטר. אני חושב שהדבר שהכי מפחיד כל אופנוען, זה לא למות בגלל תאונה שאתה אשם בה. זה שחולה נפש או שיכור נוהג על הכביש ורוצה לקחת את החיים שלך, למטה לקבר, בלי שעשית כלום רע לאף אחד. וזה מה שקרה לי. רכבתי ברגוע שלי כמו תמיד והנה באה לה פנייה ימינה. ממולי משאית פול טריילר עם הקרונות האלה של הובלת מכוניות. הבן אלף של זונות הזה רצה לעשות לעצמו חיים יותר קלים. במקום להוריד את הרגל מהגז ולנסוע בנתיב שלו, כמו כל נהג שפוי בכדור הזה. הוא חתך עם כל המשאית לתוך הנתיב שלי, כן ממולי, חזיתית, כדי לקצר לעצמו את הסיבוב. ואם יש הגדרה של זבל אנושי לגריסה במזבלה, הוא שייך לשם. בלי להסתכל, בלי כלום, כאילו הוא נוהג לבד על הכביש. כל מה שנשאר לי לעשות זה להרים את הראש סנטימטר למעלה ולראות ש 30 מטר מולי יש פגוש של משאית בצבע אדום. זה היה כל כך קרוב שהפגוש שלו מילא את כל שדה הראייה שלי. אז איך בדיוק יצאתי מזה בחיים? מה שהציל את חיי זה טכניקה אחת. target fixation. או יותר נכון וידאו אחד של תאונה קטלנית בין משאית לאופנוען ביוטיוב שאותו תרגלתי אלפי פעמים בק"מ שעברו לפני. לאן שאתה מסתכל, האופנוע הולך. במקום להינעל על הפגוש שלו בפריז של שוק מפחיד במוח, הסטתי את כל המבט ימינה והסתכלתי על ההר מימין. האופנוע לאט לאט התחיל הושכב לצד ימין. רק לעזוב את הגז יכולתי ב 2-3 שניות שנשארו לפני המפגש עם המשאית. בלימת חירום על שני הבלמים בהשכבה לימין הייתי מאבד את מומנטום הפנייה ומחליק ימינה, לכן לא נגעתי בבלמים ונתתי לאופנוע להאט מעצמו. מה שנשאר ביני לבין שולי הברזל האחוריים של המשאית זה 30 סנטימטר משמאל לי ו 20 סנטימטר של אדמה סלעית מימין כי מיציתי את כל שולי הכביש. אפילו לו עלה בדעתי להסתובב ולרדוף אחרי נבלה כזאתי. זה קרה כל כך מהר, 5 שניות סך הכל. הוא חתך בפתאומיות מולי ועד שברחתי מזה, ככה שלהתעצבן לא הספקתי אפילו כי לא יכולתי אפילו להסתכל על המשאית או עליו, מה שהציל את חיי. המשכתי לרכב ברגוע. אני מאחל לזבל אנוש הזה שיישב בבית סוהר עד סוף חייו, כי אני בטוח ב 100 אחוז שאחרי שהוא היה דורס ועושה ממני שטיח, הוא היה גם בורח משם כי עוברת מכונית פעם בשעה. Target fixation, זה מה שהציל את חיי. טכניקת רכיבה סופר חשובה.

והנה אני חיי. אז יש גם וידאו נוף.
https://youtu.be/oGdWABmpw3o