דרכה המוזרה של השפיות:
יהודי אחד (לא חשוב מאיזה עדה) היה נוהג לצנוח צניחה חופשית (ממש כך!)
באו לפתחו רבנים, חכמים וזקנים ואמרו לו:
"רבינו, יש לך משפחה, ילד, איך תעשה כדבר הזה, הלא כבר נאמר ב-"דברי חכמים א''"
ונשמרתם לנפשכם..."
קם אותו יהודי ואמר לעצמו:
"צדק הרב וצדקו החכמים, אני מגזים, לא רותם את המצנח, כהלכה היהודית, שם נפשי
בכפי וקופץ מ-10000 רגל, לא מדקדק בפתיחה בגובה המתאים, ועכשיו הרב מקפיד עלי..."
קם אותו יהודי ועשה מעשה, מכר מצנחו, ביטל כרטיסו במועדון הצניחה וחיפש לעצמו תחביב
אחר, דא עקא לאותו היהודי חסרה הייתה אותה רוח שטות שלוותה אותו בצניחותיו. שלוותו נטרפה
בלילות וכל תפילותיו לבורא עולם העלו חרס, בצר לו פנה היהודי וקנה לעצמו מטוס פייפר קטן
לזכר העליות לאוויר, ולמד לקפוץ באנג'י במדבר, לזכר טלטולי הכביש המרוחקים, ועדיין היה מבזבז
זרעו לבטלה, בלילות לצורך כבד, נשכח ובלתי נשלט.
יום אחד בדרכו לתפילת שחרית, פגש היהודי את אבינו עד, שהיה בעל קשרים בלתי מבוטלים במחוזות
הפחז והסרק והיה מוכר פול מצרי וגז ביתי.
"בוא בצל קורתי ועשה נא את השבת עמי, אצלנו בישיבה צונחים רק מ-5000 רגל, ואף אחד לא באמת
ידקדק אייתך בהליכות קשירת הרתמה."
הנה האיר לי ה' פנים, חשב ביהודי והנה באה מנוחה לסבלי, מעתה הגם שלא אדקדק בהלכות קשירת במצנח,
איש לא יבוא אלי בטענות, הווה ידוע לכולם כי צניחה מ-5000 רגל בטוחה מצניחה מ-10000 רגל.
ובנוסף לכל זאת איש לא יחנך אותי איך לקשור את המצנח לגופי!
ודי לחכימא ברמיזא
ציטוט ההודעה בתגובה