שושנים באלפים

[השושנים]

ההבדל ברכיבה בין היום הראשון ליום האחרון, היה הבדל של שמיים וארץ, ביום הראשון
הייתה לנו מטרה ברורה עם שעת הגעה מוגדרת (טירת ליכטינשטיין) ובגלל שהמסלול נבחר
בכדי לראות את הטירה, הדרך הייתה אמצעי, ונק' העצירה שבחרתי לחלוקת המרחק היו כל כך
מעניינות שבפועל הזמן שבילינו בהם היה גדול משתכננתי ולכן השעון המתקתק אילץ אותנו לא פעם
פשט להמשיך הלאה, עם הרגשה שעדין לא מיצנו את המקום, צריך לזכור שביום הראשון גם מתלהבים
מהמון דברים שהופכים לשגרתיים בהמשך, וכל דבר חדש או מעניין מושך המון תשומת לב.

היום האחרון היה בסגנון פריי סטייל, היינו רוכבים מרחק קצר יחסית ללא תכניות מוגדרות, מה גם
שהחלטנו לוותר על ארמון נוסף שהיה בתכנית. בתחילת המסע קשה לוותר על מקומות שצבעת ובחרת
בבית מול המחשב, שהם בעצם היו "המסע" בדמיון וויתור עליהם בהתחלה נחשב לוויתור על המסע.

בהמשך לומדים לדעת שחוויה מחליפה חוויה, וכפר מחליף כפר אחר, והידיעה הסופית שתמיד אפשר
להחליט שבפעם הבאה (ותהיה פעם הבאה) אפשר לחזור למקומות שאהבנו ולוותר על מקומות שכבר
ראינו עוזרת מאד, היו מקומות שהתעקשנו לזכור את השמות היו מקומות שלא, ובסופו של יום החוויה
הכללית, הזיכרונות והתמונות הם מה שיישארו. אז עזבנו את זלצבורק לכיוון לנדשוט להחזיר את האופנוע
ובאמצע הדרך על רכס הרים מצאתי שרשרת מבצרים מוקפים בחומה ומגדלי שמירה מראה שאינו שגרתי
גם באירופה...כמובן שהכידון מופנה לכיוון העיירה וכיוון שהיא לא נמצא אצלנו בוויז צריך לנווט אולדסקול .
תחושה כיוון כללי...זה מה שמצאנו: