מי מאיתנו לא נתקל בחבר המודאג ששואל למה אתה רוכב, האם ההסטרית או הדודה מהמשרד שאומרת אופנועים זה מסוכן.
ובכן,
מאז שאני זוכר את עצמי תמיד התלהבתי מכלי תחבורה.
זה התחיל במילה הראשונה שלי אבדה - שפירושה היה לא אבא לא אמא אלא איך לא טרקטור.
כמובן שזה היה מזמן אבל האהבה שלי לכלי רכב מעולם לא אבדה.
הפגישה הראשונה שלי עם עולם האופנועים הייתה בשנות ה80 בבלפוריה שם הייתי הולך בחופשים אל הדוד שלי שלמה ובת ובת-שבע( למעשה בן דוד של אבא שלי אבל הוא היה היחיד שקיבל אותי עם כל הבעיות שהייתי עושה ואצלי הוא דוד אמיתי )
כנער הייתי מגיע לשם בחופשים לעבוד כאשר הדבר לו הכי ציפיתי זה הטרקטורים.
כן בגיל 6 כבר לימדו אותי לנהוג וברגע שיכולתי להגיע לדוושות נהגתי לבד.
אני עוד זוכר בגעגועים את הארומה של עשן הדיזל שיצא מהאינטרנשיונל. טרקטור עם כף והדבר שהכי הגניב אותי זה שההילוכים היו בצד ימין ( אם זכרוני לא מטעה אותי) שנתנה לי תחושה של נהיגה בכלי טייס.
העבודה הייתה מתחילה השכם בבוקר דודי שלמה היה יוצא לחליבה ואני הולך לאסוף את התחמיץ הכותנה והקש ולהעמיס אותם על העגלה המחלקת בהתאמה לפי הצורך.
לרתום בחזרה את העגלה ולצאת לרפת לחלק.
בסיום רותם את המיכל של החלב ויוצא להעביר אותו לחדר קירור משם המכסה הייתה נאספת לתנובה.

ואז מגיע החלק הכייפי - נסיעה לשדות של הפלחה שהיו מרוחקים מהמשק לצורך העברת קווי המים הוספת דשן למיכל דישון ועוד.
כן שם הייתי דוהר עם הטרקטור ( עד כמה שטרקטור יכול להיות מהיר) והייתי מתענג על הרוח והנהיגה ואני חושב שפה למעשה החלו לנבוט ניציני הפורענות.

בשדות המוריקים האלו לימד אותי הדוד שלמה לנהוג, לעשות רוורס עם עגלה ולאהוב את האוויר של עמק יזרעאל.
אז הכל טוב ויפה איך זה מתקשר לאופנוענות-
ובכן הסיבוב הראשון שעשו לי אל אופנוע היה עלידי אחד מבניו שלקח אותי לסיבוב על אחד האופנועים שהיו להם שם (אני לא זוכר עם הונדה או ג'ילרה ) אבל זוכר את ההנאה ששאבתי מזה.

סיפור יפה אבל איך זה מתקשר לכותרת?


ובכן כשאני עולה לאופנוע ויוצא לרכיבה אני מחייך.
בעייני רוחי אני נזכר בריח ניחוח החציר בליטוף של דודי שלמה עם האצבעות המחוספסות בגודל של צ'וריסוס בת-שבע וילדיו אהוד ויריב.
בימים הכי מאושרים שהיו לי ( לא הייתה לי ילדות קלה במיוחד אבל זו סאגה לפסיכולוג טוב) במושב בלפוריה.

אז כששואלים אותי למה אני רוכב אני מחייך ועונה ככה.

מוקדש לדודי שלמה בן עזר שחסר לי מאוד
1926-2016