אומרים שתאונות קורות קרוב לבית.
אחר הצהרים אני בדרך הביתה עם הרכב של העבודה.
בדרך להחליף לאופנוע ולרכב לבקר את הזקן.
פעם הראשונה שקבלתי קופסא שאני נהנה. לא סובל. סקודה טורבו. תגובות של אופנוע. עד כאן.
מגיע מרחק של 200מטר מהבית.
פתאום משום מקום פורץ אלי רכב..!

בולם אבל יודע שזה בלתי נמנע, ההתנגשות המכה. והיא באה בבום.
זיות בזוית. פגוש פנס זעזוע. המון סקרנים מסביב. אחד נותן לי מיים.

אני בסדר.! יוצא נהג חדש מחזיק את הכתף.
אן לו ביטוח, אן לו רשיון עליו.
יש רק רשיון רכב..
ויש לו אבא קצין משטרה.
עד כאן. "הוא מגיע" הוא אומר לי. אני עם העבר המפואר שלי חושב וואלה - זה מה שחסר לי עכשיו קצין... אבל שהוא מגיע הוא לוקח אותי לצד ואומר שהוא לוקח אחריות.
על הכל.
ואני מתגלגל עם הסקודה שקבלה את המכה יפה הביתה מחכה לגרר שיבוא הלילה.
חושב לעצמי איזה מזל שלא הייתי עם האופנוע.
לך תדע.
בריאות לכולם אני קצת מסוחרר.

תסתכלו על כל רכב כמועד לפורענות.
כי ככה אנחנו חיים.
עד עכשיו לא הבנתי איך הוא זינק לרחוב עלי.
צ'או.