כלי הרכב בכלל והאופנועים בפרט הולכים לקבל בשנים הבאות את הכאפה של החיים שלהם.

תקנות זיהום האוויר, הירוקים, הפוליטיקלי-קורקט ושאר ירקות מסרסים חונקים את המנועים והאופנועים.

הוצאת מנועי הבערה הפנימית אל מחוץ לחוק באירופה תיסחף אחריה את שאר העולם.

רוב היצרניים ימשכו עד לרגע האחרון מנועים קיימים חנוקים ומסורסים ויפתחו מנועים חשמל ומימן.

שנות ה-50-70 בארה"ב שבהם בנו מפלצות נהיגה מעניינות הפכו להיסטוריה ואספנות.

אופנוע יעיל מרובה בקרות שקט ואנמי יהיה דומה לחברו ללא קשר לתצורת המנוע שלו והדבר
היחידי שיבדיל בסופו של דבר בין אופנוע לאופנוע הוא הסמל של מיכל הדלק.

כשמגדלים אותך בתוך קובייה ואוסרים עליך להיות שונה כולם יהיו בסוף מרובעים.

הטכנולוגיה דומה המכלולים דומים נישאר רק העיצוב והנפח, למה אף אחד לא חושד ביאבוסה שהוא
אופנוע משעמם, הבימר GS1200 בעדריו מדהים?

הרוכב יכול להתאים כלי לאופי הרכיבה שלו, לסגנון שלו, לפוזה. אבל בסופו של יום בארץ בה כל
אחד יכול להחזיק אופנוע אחד ואולי גם רכב משומש (אני מדבר על רוב הרוכבים). הצורך גובר על הרגש
ההוצאות מרסנות את החשק, ואנחנו בתרבות העדר רוכבים על הכלי הכי פרקטי ומשעמם.

תחלס מה עדיף עדיף בפקק בכניסה לאיילון תלתנוע, קטנוע, הונדה גולדווינג, דוקאטי מולטיסטרדה, או זירו?