הסיבה היא מאוד פשוטה - לעומת אייפון שמיוצר להיות אחד בכל העולם ולכן הכל לכולם צריך להיות בו מלכתחילה (או לא להיות), יצרני אנדרואיד עושים לעצמם סגמנטציה עפ"י שווקים. לא יודע למה זה יותר נוח, אבל אם הרוב עושה - כנראה שזה מועיל במשהו. זה מאפשר, ד"א, גם לקנות מכשירים יותר זולים שמיועדים לשוק אחר, לא זה שאתה נמצא בו. אבל כאן בדיוק נוצרת הבעיה שנתקלת בה - אם המכשיר לא מיועד לשוק שאליו הוא הגיע בעזרת היבואן הפרטי, אז אתה עלול לפגוש כל מיני דברים כמו חוסר שפה במקלדת או בכלל חוסר שפה בממשק של הטלפון, וכו'. בזמנו לפני אנדרואיד 4.1 זה הגיע אפילו למצב שאותיות העברית לא הוצגו כלל ולא היתה תמיכה בהצגה מימין לשמאל, והיית צריך לערוך את ה-ROM של המכשיר כמעט בכל מכשיר מצוי. מי שלא רוצה את זה - קונה אך ורק מהיבואן הרשמי את המכשיר המיועד לשוק המקומי (ומשלם בהתאם). מי שחוסך - צריך לקחת בחשבון שהוא יכול להתמודד עם ההדברים האלה.
למשל, אם תשאל אותי - לא אכפת לי בכלל שאין עברית כשפת ממשק, גם בלי עברית במקלדת הסתדרתי מצוין עד עכשיו - אני תמיד מוריד מקלדת אחרת בכל מקרה, כי לרוב היצרנים לא מספקים מספיק אפשרויות קסטומיזציה, ואפילו t9 בעברית לא מעניין אותי כי כל אנשי הקשר שלי הם באנגלית מאז ומתמיד. אבל כבר יצא לי לייצר למישהו בעבודה rom למכשיר sgs2 לשוק האמריקאי, שכמובן לא היתה בו עברית וגם לא היה ניתן למצוא ROM מוכן (מכשיר שלא נמכר בארץ אף פעם).