בשיעורים הראשונים במבוא לכלכלה מתוארת שיטת סובסידיה על קניה.
הסובסידיה אמורה להיות שתתפות של המדינה בעלות המוצר שתעודד צרכנים לרכוש את המוצר.
חיסרון השיטה נעוצה בעובדה שהיצרן, שהסובסידיה חלה על מוצריו, מנצל את הסובסידיה לתועלתו, מעלה את המחיר באופן כזה שמכרסם בתועלת לצרכן.
במילים אחרות רק חלק מהסובסידיה מגיע לצרכן בעוד שחלק מהסובסידיה מגיעות ליצרן.

על מה ולמה המבוא הזה?
התחושה היא שכלכלני ספקיות האופנועים עשו שיעורי בית מצויינים כדי להפיק רווח מהרפורמה, ולזרוק עצם לקהל הלקוחות.

הרעיה לכך היא העדרותם של הכלים הפופוריים מהמחירונים המעודכים, כשהנחת היסוד מתבססת על הנחה שמכירות הכלים הפופולריים לא יפגעו בגלל הביקוש הכמעט קשיח שלהם.
המדינה מורידה מס, המחירים לצרכן נשארים כמו שהם, הלקוח לא נהנה מהרפורמה וממשיך לשלם מחיר אליו התרגל במשך שנים.
תוצאה - הספקים הם הנהנים העיקריים מהרפורמה.

לשיפוטכם.