אופנוענות בשקל תשעים - איך להכנס לעולם האופנועים בתקציב מינימלי ומינימום כאבי ראש

[TundraOG]

רכיבה על אופנוע. אין תחושה שמשתווה לזה - הרוח שמכה בגוף, החיבור עם הטבע, האדרנלין שזורם דרכך בעודך רוכב אל הלא נודע אל אושר צרוף. מי שאמר שלאושר אין מחיר - כנראה שלא ניסה להחזיק אופנוע במדינתנו הקטנה. בפוסט זה אנסה לתת כמה שיותר דגשים כדי לתת הכוונה לרוכבים, איך לאמר, דלי תקציב? שחשקה ליבם להכנס לתחום האופנוענות מבלי לשבור את הבנק. אני מדבר נטו מנסיון - אישי שלי ושל חברים. נסיון על "נבלות", "מציאות" ומה שביניהן.

למי זה מתאים? - לא לכולם, זה בטוח. לאלו שלא פוחדים ללכלך את הידיים כשצריך, לאלו שמוסך אינה מילה גסה אליהם, לאלו שערך הרכיבה עומד להם בסדר העדיפויות הגבוהה ביותר ושמוכנים לשאת בזה שלא תמיד הכל ילך חלק. לא מדובר בכלים חדשים, וצריך להפנים שכמו כל דבר בחיים - תמיד יש הפתעות, וצריכים להיות מוכנים אליהן. לסטודנטים התפרנים, החיילים המשוחררים, החסכנים והחוששים - המשיכו לקרוא.

אז החלטתם להכנס לעולם האופנוענות, רשיון הפלסטיק המיוחל בידיכם ואתם תרים אחר האחד, האופנוע שירצה אתכם ואת החלומות שלכם. אין שום דבר רע בזה, אבל כמו כל דבר בחיים - גם תחום הדו"ג רצוף פשרות, מלחמות בין תקציבים, קפריזות ופנטזיות שונות שמסתכמות ברכישה (וזה תקף גם לקטנוע הכי בסיסי וגם לאופנוע הקצה היקר ביותר). לי אישית המטרה הייתה פשוטה - לקנות אופנוע שמתאים לרשיון ולדרישות (שבמקרה שלי היה כלי רכב עיקרי) בתקציב הנמוך ביותר שיש. פותחים את פורומי האופנוענים השונים ומתייעצים ומגיעים בקלות לסכומים של לפחות 15 אלף ש"ח, ולי, הסטודנט התפרן - זה נראה שהחלום רחוק מתמיד.

אבל אני רוצה לאמר שלא תמיד הכל שחור ולבן. הכל תלוי בהרבה מאוד פאקטורים שיכולים להפוך את חוויית האופנוענות התקציבית לחלום שהתגשם או סיוט של ממש, וכאחד שחווה את שני קצוות הספקטרום - יש כמה עצות בנושא.

1) תמיד תעשו את המחקר שלכם מראש - אתם מעוניינים בכלי מסויים? מעולה. תבלו קצת ברשת (בין אם בארץ ובין אם בחו"ל), תקראו על הכלי, תבדקו כמה שנים הוא יוצר/מיוצר (אם מדובר בכלי שנמכר סה"כ שנתיים ושנת הייצור האחרונה שלו הייתה לפני עשור - זמינות החלפים תהיה בהתאם), מה הייתה הפופולריות שלו בארץ בתקופת הייצור שלו (שוב, זמינות חלפים. אתם לא רוצים להשבית אופנוע לשבועות בגלל חלק חילוף).

2) נפח גדול יותר - לא בהכרח אמין יותר. זה נכון שאופנוע תיור בן 10 יהיה עם פחות בלאי מקטנוע שליחויות בן אותו הגיל, אבל זה לא תמיד המצב. פאקטורים חשובים שיש לשים לב אליהם - מה היה עיקר השימוש של האופנוע, מה ידוע על אמינותו ומה מצבו כעת. אופנוע לדוגמא כמו הויסטרום 650 ידוע בהיותו בעל מנוע אמין ורוכבים שבד"כ בעלי אופי יותר נינוח לכן הסיכוי למצוא אחד ישן במצב טוב גדול פי כמה וכמה מלדוגמא GSXR ישן, שרוב רוכביו לא היו, איך לאמר, עדינים עם הגז. ישנם כלים שקיבלו מוניטין של סוס עבודה, של פנינה מוטורית, "מנוע מנצח", כל כלי והכינוי שהודבק לו - אלו הכלים שסביר להניח שמצבם בשוק יהיה טוב יותר. יש לדעת מה הקילומטראז' האופטימלי לנפח המנוע (שוב, אינדיבידואלי לכל כלי), לדוגמא - 100 אלף ק"מ לא ייראו הרבה לאופנוע תיור בנפח ליטר, אבל המון בשביל 250 סמ"ק עירוני.

3) קבוצת היעד של הכלי ושימושו - אם הכלים שאתם חושקים בהם הם בעלי יומרות ספורטיביות (דוגמאת ה-250 החדשים או ה-500 סמ"ק הישנים), צריך לקחת בחשבון מה הכלים האלו מהווים לרוב האנשים - וזה כרטיס כניסה לעולם האופנוענות הספורטיבית. אופנועי "קרש קפיצה" שמחליפים ידיים מידי שנה כשעולה הבטחון ודרגת הרשיון, וסביר להניח שסובלים מאחזקה לקויה לרוב. שוב - בכל תחום יש מציאות, רק צריך להיות סובלני ולדעת את ליקויי הדגם מראש ("מחלות נפוצות"). יד נמוכה גם היא אינה תמיד אינדיקטור לאופנוע שמור, אך בהחלט מהווה שיקול שיש לשים לב אליו. משפט לחיים - "אופנוע טוב זהו אופנוע שמסיע את בעליו לעבודה כל יום", כלמר - אם הבעלים רוכב על האופנוע על בסיס יומי ובמשך תקופה ארוכה, עולה הסבירות שיטפל בו כראוי.

4) מוסכים ויישור קו - האופנוע הינו רק החלק הראשון במסע. בכדי שהחלום ימשיך להתקיים עליכם לדעת מראש היכן לטפל באופנוע שרכשתם והאם יש למקום זה שם טוב/רע כשנוגע לאופנועים אלו (לי, לדוגמא, יש מספר מוסכים באזור השפלה שנמצאים ברשימה השחורה). רוב המוסכים יטענו למקצוענות אך בפועל - לא כולם יודעים מה הם עושים. להחליף שמן ולבנות מחדש מנוע הן שתי פרוצדורות שונות לגמרי, ורק כי אחד יודע לעשות את הראשונה לא אומר שיידע לעשות את השניה (ולצערי אני מכיר גם כאלו שאת הראשונה לא יודעים לעשות). לכל כלי משומש יש צורך לעשות יישור קו, בין אם קטן ובין אם גדול, לשקט הנפשי שלכם. אני תמיד ממליץ לבצע לפחות טיפול גדול (שמנים, פילטרים, נוזלי קירור באופנועים מקוררי נוזל, פלאגים) לאחר רכישת האופנוע כדי "לאפס" את מד הטיפולים האישי שלכם ולדעת כמה ק"מ בדיוק נשארו לכם בין טיפול לטיפול. גם אם המוכר טוען בתוקף שהטיפול בוצע לפני 500 ק"מ - תמיד תתייחסו לזה בערבון מוגבל. עצתי היא להשאיר לפחות 3-4 אלף ש"ח לכל מקרה בנוסף לעלות האופנוע.

5) בדיקת הכלי - היות ולא כל רוכב יודע איך לבדוק את האופנוע שהוא עומד לרכוש, יש בנוסף לסיבוב הקצר במגרש החניה/רחובות העיר שביצעתם לקחת את האופנוע לבדיקה במוסך. היות ואני בודק את הכלים שלי בעצמי אינני יכול להמליץ על מוסך ספציפי, אך אמליץ טרם הרכישה להתייעץ עם רוכבים מאזור הקניה ולמצוא מוסך בעל שם טוב שיוכל לבצע בדיקה איכותית (שגם בה לא תמיד מתגלים ליקויים רציניים).

אני מקווה שעצות אלו יעזרו לאלו שעד עתה לא ראו דרך להכנס לעולם הדו"ג וכעת שוקלים את התחום. פוסט זה נכתב נטו מהנסיון שלי, אתם מוזמנים לצאת נגדו בתוקף או לציינו לטובה. קצת עליי - רוכב כשנתיים עם נסיון של מעל ל-25,000 ק"מ על הכביש, כאשר היקר שבאופנועים שהיו לי עלה 10 אלף ש"ח. רכבתי על כלים זולים מאוד ויקרים מאוד, ממשחיזי הרים קיצוניים לקרוזרים נינוחיים עתירי מומנט ועד לסופרמוטו צנומים. חוויתי נבלות שגרמו לי ללכת קילומטרים בשמש הקופחות עם מיגון מלא ומציאות שגרמו לאנשים סביבי להתפלא ממצב הכלי. יש שני צדדים לכל מטבע - גם לאופנוענות בשקל תשעים.