התלבטות בין אופנועי כביש - ימאהה, קווסאקי, ק.ט.מ

[KKatkov]

הSV לא מושך אותי - בלי סיבה מיוחדת באמת, חוץ מהנראות החיצונית שלו.

הmt07 tracer הוא אדוונצ'ר טיורינג. מעולם לא רכבתי על הקטגוריה. איך הם בהשוואה לאופנועי ספורט A1?
יצא לי לרכוב על הmt07 הרגיל. מה ההבדל בינו לבין הטרייסר?
בתמונות ראיתי שיש לו מעין חצי פיירינג ומשקף רוח. מהבחינה הזאת, הוא מתנהג כמו אופנוע נייקד, כמו אופנוע ספורט, או כמו פשרה באמצע?

שאלה נוספת - אופנועי ה300 400 מוצעים במחירים של 36 עד 42 אלף שח כחדשים, ובמחירים של 25 עד 30 אלף כמשומשים.
מן הסתם שאופנועי A יותר חזקים מאופנועי A1, אבל למה לשלם עוד כסף? רק בשביל עוד מהירות סופית?

1. פורסם מבחן על הטרייסר בפג"ז, אתה יכול למצוא אותו.
למיטב הבנתי, ההבדלים בינו לבין ה-MT הרגיל הם:
*מיגון רוח משופר.
*תנוחת רכיבה מרווחת יותר.
*מיכל דלק גדול יותר.
*כיול שונה של הבולמים, שנועד להתמודד עם הרכבה ונשיאת ציוד.
*חיזוק של שלדת הזנב למקרה שתרצה להתקין מזוודות צד.
*יש מצב טוב שהמושב שופר בתוספת ריפוד לטובת נוחות ברכיבה ממושכת.
לכל אלה יש מחיר - והוא תוספת משקל וקצת פחות זריזות. לא יודע עד כמה זה באמת מורגש ברכיבה.

2. לגבי מיגון הרוח:
נתחיל מההתחלה. מה שאתה קורה לו "ספורט", אלה אופנועי כביש מתונים עטויי פיירינג.
ספורט אמיתי זה R6/R1, ושם מיגון הרוח נועד בין היתר לייצר זרם אוויר שיתמוך בפלג הגוף העליון במהירויות גבוהות - מעל 160, נניח. במהירויות של 100-140 הכלים האלה מאוד לא נוחים - המתלים מרגישים קשיחים מדי, זווית הצידוד של הכידון קטנה ומפריעה להשתחלות, תנוחת הרכיבה שמה המון משקל על הידיים.
לעומתם, כלים כמו הנינג'ה 650 או ה-CBR650 הם אופנועי נייקד שקיבלו הנמכה קלה לכידון ומסכה. לכן, אין הבדל משמעותי בתנוחת הרכיבה בינם לבין אופנועי נייקד.

באופנועי אדוונצ'ר, התנוחה גם היא דומה לנייקדים. בד"כ היא עוד יותר אנכית (פחות משקל על הידיים), הכידון רחב יותר (כדי לשמור על היגוי קל במהירויות נמוכות ובינוניות).
התנוחה "נמתחת" למעלה, משום שכל האופנוע גבוה יותר מנייקד מקביל. זה יכול טיפונת להפריע למאותגרי גובה, בתמורה מקבלים שדה ראיה מעל גגות הרכבים הפרטיים (היום, בעידן הקרוסוברים, היתרון הזה מצטמצם לצערי).

3. לגבי ההבדל בין 300-400 ל-600-900...
עבור המשתמש הממוצע, זה לא עניין של מהירות סופית.
ההבדל שמורגש בפועל הוא בגמישות המנוע - מכיר את הסיטואציה שבה באופנוע 400 תאלץ להוריד הילוכים ולפתוח את הגז עד המעצור כדי להפיק תאוצה ראויה? ב-600 תוכל להסתפק במשיכה החלטית של הגז וב-900 - בנגיעה קלה בגז.
זה מה שכיף באופנועים ש"יש להם מנוע" - הקלות שבה שינויי הקצב מתבצעים.
אני אעלה עוד שני שיקולים שאולי יעניינו אותך.
* מעטפת הביצועים של הכלי: כדי להנגיש לקונה את האופנוע, צריך לחסוך עלויות. שום חברה ראויה היום לא תוציא אופנוע שאיכות המתלים, הבלמים או השלדה בפירוש אינה מספיקה ליכולות המנוע שלו (לא חסר דוגמאות מהתחום האפור של "כמעט לא מספיק"). לכן, כשאתה קונה אופנוע שמגיע למהירויות מירביות שנמצאת צפונה מ-200, אתה מבין ש-150 זאת מהירות שבה נשארים לא מעט ספיירים במעטפת. לעומת זאת, כשאתה קונה אופנוע 300-400 - מעבר לעובדה שהוא נבנה מראש ככלי תקציב עם מכלולים פשוטים וזולים, אתה גם מבין שגם עומסים לא קיצוניים (אבסולוטית) יכולים לשים אותך קרוב למגבלות המכונה.

* אמינות לאורך זמן. ככל שהמנוע מבלה יותר זמן בסל"ד אסטרונומי, הגיר מקבל אינספור העברות מעלה-מטה אפילו בנסיעה בינעירונית וכו' - כך עולה הבלאי של המכונה.
אופנוע מודרני הוא כלי סופר-עמיד, ועדיין - רכיבה מתונה בסל"ד ביניים מטיבה מאוד עם המכונה, ומאפשרת לה שנים ארוכות של שירות ללא תקלות "כבדות" במנוע ובגיר.
אולי זה פחות רלוונטי עבורך אם אתה מחליף אופנוע אחת לשנתיים, אבל אני, בתור אדם שקונה כלים משומשים ורוכב עליהם שנים רבות אח"כ - מעדיף אופנועים שמתרגמים 140 קמ"ש ל-5000 סל"ד, ולא ל-10000. וזה מוכיח את עצמו - בקילומטראז' שהדוקאטי שלי עשה עד כה, לא מעט אופנועי 250-300 היו כבר אחרי האוברהול הראשון.