רציתי לשלאול אותכם: אני מתעצבן בצדק? או שאני אגואיסט?
אני נוסע הרבה בגוש תל אביב. משתחל בפקקים ונעמד מול רמזור אדום תמיד על הקו. מלפני הרבה פעמים מעבר חציה בירוק. לפעמים הולכי רגל עליו ולפםעמים לא. אני בכל מקרה עומד על הקו. ואז.... מגיע (לרוב קטנוע, סליחה על הסטיגמה א', לרוב שליח סליחה על הסטיגמה ב') ומתחיל לצפצף בקטנה: פיפס, פיפס. רוצה לומר - תחצה את הקו אפילו שיש אדום, אפילו תחסום את מעבר החצייה שיש לו ירוק , כי אני רוצה גם להגיע לקו הראשון.
מצד אחד אני מבין אותו, יותר מסוכן להתחיל נסיעה כשאתה בין המכוניות. אבל... כאמור אני מתעצבן ולא זז. כשיש אדום להולכי הרגל, אני תמיד מתקדם לו ומאפשר לו להכנס לקו הראשון (אפילו שאני עובר למענו עבירת תנועה למעשה). יש שם שנייה שתיים עד שירוק לרכבים.
מה אתם אומרים? אגואיסט? פלצן? או שיש בזה משהו מעצבן?