בשבוע הראשון שעליתי על ה NC ירדתי לשביל כורכר לא הכי נחמד בזהירות המתבקשת ואחרי 100 מ' התייאשתי. הקידמי החליק קצת האחורי נכנס לקוליס וסירב לצאת והייתי משוכנע שזה עניין של זמן עד שאני שובר או נפצע. חזרתי לאספלט והחלטתי שזהו, 230 ק"ג עם צמיגי כביש ומושב גבוה זה לא לשבילים.
אתמול נסעתי על 383 וקצת לפני שדות מיכה הבחנתי בירידה לדרך שאני מכיר. שביל שמתחיל באספלט מתפורר והופך בהמשך לכורכר\ אדמה מחורצת קשה עם בורות וקוליסים במקומות הנמוכים שהיו בוץ ויוצא לכורכר תקני יחסית מהסוג שמוצאים ביערות קק"ל. רכבתי רוב הזמן בעמידה באזור ה-20 קמ"ש. ניסיתי לתרגל את הפתגם הידוע -אם יש ספק, תן בגז ובסה"כ עבר בסדר. דווקא על הכורכר "התקני", עם החצץ הגדול יחסית על מצע קשה, מרגיש פחות אחיזה. יכול להיות שעם צמיגי שטח אפשר להפוך את האתון לסייר שבילים ראוי.
ציטוט ההודעה בתגובה