למה קרוזר זה לא בשבילי!

[diesel]

אני אוהב אופנועים. נורא אוהב אופנועים. עד כדי כך אוהב אופנועים, שאילו קיבלתי 10 שקלים על כל שעת קריאת תוכן אופנועני, יכולתי לקנות אופנוע חלומותיי (bmw r1200rs) בקלות, ואולי יישאר כסף לביטוח.
עוד מימי הניעורים, ועד לשעה זו, דמיינתי את עצמי רוכב על כל סוגי האופנועים שתעלו על הדעת, כולל רויאל אנפילד דיזל ואופנוע הקונספט של דודג' אשר הוצג בתערכות דטרויט 2003 אאל"ט, הנקרא 'טומוהוק' ששתלו בו מנוע של הוויפר האגדית (8.3 ל' שמקורו אחד ממנועי המשאיות של החברה). עד כדי כך אוהב אופנועים.
מאז קבלת הרישיון רכבתי על קטנוע אחד לתקופה קצרה (הונדה CH250 ז"ל) ועוד כמה אופנועים כולבויניקים בנפחים בינוניים שביליתי על גבם המון רכיבות, חלקן טובות וחלקן פחות, ואינספור זכרונות. מה גם רכבתי יחסית הרבה בחו"ל (גרמניה, ספרד, נפאל, הודו, תאילנד, בוליביה ופירו).
מכל מיני סיבות, לא היה לי אופנוע בשנה האחרונה. וככה ביום בהיר אחד, חבר טוב הודיע כי הוא נוסע לשבועיים לחור כלשהו והציע שאפשר חופשי להשתמש ב- EN500 שלו. רכבתי שבועיים, כמה טיולים קצרים, קצת רכיבות מנהלתיות, כמה גיחות לסידורים. והאתהבתי! התאהבתי במבטים המעריצים, במשטחי הכרום שמעוותים את המרחב, בפנטזיית החופש וכאלה. בשטף פנטזייה וקצת שיכרון חושים, התחלתי לחפש אחד לעצמי, אבל האח היותר גדול VN900, מבלי לחפור את הרשת בחיפשו אחר מבחני דרכים והתרשמויות אישיות וכאלה. מה שכן חפרתי זה לוח יד 2 על מנת למצוא אחד טוב וכמה שיותר מהר.
מצאתי אחד מודל 2007 במצב תצוגה! כואב כמה שהוא יפה. כבר ביום הקנייה החל סרט הפנטזיות לצוף, על רכיבות לתוך השקיעה, על סיגריה ליד האופנוע על שפת צוק ומרחבים ירוקים אינסופיים.
המציאות כואבת! לקח חודשיים עד שסרט הפנטזיות, שלעיתים התמשש יפה מאוד, התחלף בסיטאוציות מעיקות עד בכי: על איך במהירות שיוט 100-110 קמ"ש אי אפשר להגיע לשום מקום ואניח בצד כמה מסוכן לרכב באותה מהירות של המכוניות, על איך כל חנייה צריכה תכנון מראש כי במשקל כזה אתה צריך להיות ארנולד שווינצנגר לפחות על מנת שתצליח לדחוף את האופנוע אחורנית אם יש שיפוע הגדול מ- 1 מעלות. וואי כמה כאב הגב אחרי רכיבה ארוכה משעה. תוך שבועיים האופנוע נמכר ונמצא כרגע בבית טוב (כולי תקווה) ולקח לי יומיים-שלושה שקוע בהרהורים בניסיון לעבד את הרומן הקצר.
הבנתי, קורזר זה לא בשבילי!
בימים הקרובים, אפתח שוב את עונת החיזורים, הפעם בצורה קצת אחרת, אולי.