את יתרונות המבט הרחוק אל תוך הפנייה הצלחתי להבין וליישם תמיד.
העניין הוא שבעקבות שתי החלקות שאירעו בהפרש זמנים קצר מדי, שתיהן כתוצאה ממשהו שלא היה אמור להימצא על האספלט אני נכנס לכל עיקול בדריכות רבה מדי, מנסה לשמור על המבט רחוק אל תוך הפניה ובה בעת לחפש הפתעות או כתמים על הכביש בטווח הקרוב אלי, חלוקת המבט הזו, מלבד העובדה שהיא מאטה את המהירות ומסרסת מעט את הכיף שבהשכבה, גורמת גם לידיים לאחוז חזק יותר את הכידון ולתחושה כללית של חוסר יציבות.
האם יש יחס נכון בין מבט לרחוק ומבט לקרוב בזמן ההשכבה? כיצד זה מתבצע?
תודה רבה!
ציטוט ההודעה בתגובה