היחס הנכון בין המבטים לרחוק ולקרוב בעת פניה

[NirBoo]

המבט זה אחד מהיכולות הטבעיות הכי לא טבעיות שנדרשות מרוכב. וזה טבעי, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים להשתמש בעיניים בדיוק כמו שאנחנו משתמשים בהם כשהרגליים נושאות אותנו, אבל הקצב בו אנו נעים על אופנועים הוא לא טבעי בעליל, וזה עוד לפני שיצאנו מהמסגרת שהחוק מתיר. זה אחד מהאלמנטים המורכבים והחשובים ברכיבה, זה המודיעין שעליו נבנית כל תוכנית הרכיבה, והישום שלו רחוק מלהיות אינסטקטיבי.

כמעט כולם יודעים לצטט את המשפטים האלמותיים ״תסתכל רחוק״ ״תסתכל ליציאה מהפנייה״ או ״לאן שאתה מסתכל לשם האופנוע יגיע״. בגדול, הם נכונים, אבל גם קצת ריקים מתוכן כשהם עומדים בפני עצמם. לרוכבים על שני גלגלים, התשובה לשאלה על מה אני נוסע, לא פחות חשובה מלאן. בפועל, רוכב צריך לחיות בו זמנית בשני מקומות, לתכנן את המשך הדרך ובו בעת לשלוט בסביבה המיידית שלו ע״י הראיה המרחבית. ההצלבה בין התכנון לביצוע היא בעייתית בלשון המעטה, והמפתח להצלחה כמעט תמיד יהיה הקצב.

אם נכנסת לפניה והופתעת לגלות ״משהו שלא היה אמור להיות שם״ כנראה שנכנסת בקצב גבוה מיכולת עיבוד הנתונים שלך (כרגע), וכאופנוען לאופנוען, זה משהו שאתה לא יכול להרשות לעצמך שיקרה. מבט הוא תלוי קצב, ויש דבר כזה גם מבט רחוק מדי. מהירות גישה יותר נמוכה הייתה מאפשרת לך לסרוק את האספלט טוב יותר, לתכנן תוכנית מדוייקת יותר, ומאפשרת לך ״לקצר״ את המבט כדי להשיג שליטה טובה יותר על הביצוע. קצב נמוך יותר היה גם מאפשר לך להשתחרר, וגם להשתפר.