אחד מגדולי צלמי העיתונות והרחוב בעולם, אנרי קרטייה ברסון, טבע את המונח הזה, והנה ההסבר שלו למשמעות:
"צילום איננו כמו ציור, כאשר אתה מצלם תצלום, מתקיימת לשנייה פעולה יצירתית. העין שלך מוכרחה לזהות קומפוזיציה או ביטוי רגשי אותם מזמנים לך החיים, ואתה חייב לדעת מתוך אינטואיציה מתי ללחוץ על המצלמה. זה הוא הרגע בו הצלם הוא יצירתי."
כמה פשוט זה נשמע כשזה בא ממנו. אומן תפיסת הרגע. אבל כמה קשה זה, לתפוס את הרגע הטוב ביותר, זה שמופיע ונעלם כלא היה. לפעמים אנחנו מצליחים לראות אותו, ולפעמים לא. אבל להצליח לתפוס אותו, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אתה צריך לראות את הרגע הזה מגיע. להיות מוכן לקראתו. להיות חד. לא להתעסק בפלאפון, או לדבר עם החבר שמצלם לידך. אתה צריך להיות כל כולך שם. ולחכות. וכשהרגע מגיע, לצוד אותו.
לפעמים הרגעים האלה נמשכים דקות, ואולי שעות או ימים. אבל בדרך כלל הם יהיו שם לרגע קל, לא מספיק זמן כדי שרוב האנשים יקלטו אותו. אבל מי שמחפש אותו. בסוף ימצא.
אחד האתגרים שלי בצילום מבחני דרכים וכתבות הוא לנסות ולתפוס רגע, יוצא דופן ומיוד מכל שאר הרגעים. רגע שיוסיף את הגרוש ללירה בתמונה. זה שיגרום לצופים להשתהות עוד רגע על התמונה שלך ולחשוב, או לחייך, או אפילו להתעצבן, אבל ירגום להם להשתהות ולחשוב.
וזאת רבותי כל האומנות.
בתחילת הדרך, הרגעים המכריעים שלכם, לא תמיד ירשימו כל כך את הצופים שלכם. אבל ככל שתתמידו ותחפשו, ותלמדו, ותצברו ניסיון - הרגעים האלה יגלו את עצמם יותר ויותר, והכלים שלכם יהיו טובים מספיק כדי ללכוד ולהאדיר אותם.
אני מצרף כמה תמונות שלי, דוגמאות לתפיסה של הרגע המכריע, כפי שאני ראיתי אותו.
אתם מוזמנים להגיב ולספר מה דעתכם, על התמונות או הדברים שכתבתי, וכמובן! להעלות תמונות של הרגע המכריע שלכם, ולספר למה בחרתם דווקא אותו
ערב טוב ומלא השראה
בני
ציטוט ההודעה בתגובה