שלא יהיה משעמם...
לאחרונה עוברות לי בראש מחשבות על צורך בשינוי בחיים.
הדוקאטי הזקן והאהוב הוא אופנוע מדהים, ואני יודע מראש שאת הכלים שיסבו לי אותה הנאה אפשר לספור על יד אחת - והם כולם יקרים, נדירים ומסובכים לאחזקה.
העיתוי בחיים הוא כזה, שכבר אין לי זמן מיותר לטפל באופנוע. יש ילד קטן בבית, עבודה מאוד אינטנסיבית וניסיון לחסוך כסף לטובת רכישת בית אי-שם בעתיד הלא נראה לעין.
במצב הזה, לנסוע 20 אלף ק"מ בשנה, שרובם המכריע על קו בית-עבודה בכביש ישר או בשוליים, על אקזוטיקה אטלקית מזדקנת זה מעשה לא היגיוני בעליל... גם אם היא מפגינה אמינות טובה סה"כ. אני לא מנצל את האופנוע הזה לייעוד שלו (טיולים מכל הסוגים, וככל שהכביש מפותל יותר - יותר טוב).
מרגיש לי נכון בשלב הזה לעבור לאופנוע פשוט, אמין וחדש כמה שיותר (אידיאלי בן שנתיים, הכי גרוע בן 5).
הדרישות פשוטות מאוד:
0 תקלות בלת"מ עד לקו ה-100 אלף ק"מ. אין לי זמן לנסוע בגרר. טיפולים פשוטים (בלי דזמו, רצועות, החלפת שרשראות/מותחני טיימינג או פירוק של המנוע מהשלדה בכיוון שסתומים. אני צריך להיות מסוגל לסגור טיפול קטן בשעה-שעה וחצי וטיפול גדול ב-4 שעות). ללא "פינות מיוחדות" באחזקה, כגון צמיגים במידות לא טיפוסיות.
צריכת דלק לא גרועה יותר מ-1/20, רצוי 1/25 - סגנון הרכיבה שלי חלק, זורם ולא מהיר במיוחד, כך שזאת לא צריכה להיות בעיה.
טנק גדול - טווח של 300 ק"מ למיכל לפחות.
מערכות עזר (ABS ושות') אינן נדרשות. יגיעו עם האופנוע, יגיעו. לא אז לא.
יכולת לשייט 130 בלי לקרוע את האופנוע ב-20 קילומטר לפני שהפקק מתחיל. יכולת לנסוע 50-70 על השול בהילוך גבוה בלי בעיטות ממערכת ההזרקה.
ישיבה גבוהה וזקופה, מרווח רגליים נאה. מיגון רוח יעיל. מושב נוח.
מתלים ארוכי מהלך. מרווח גחון סביר (לא מתכוון לחשוב האם המדרכה הזאת גבוהה מכדי לרדת אותה).
עדיפות לאופנוע שיגיע כבר משופצר (ארגז עליון, מגיני מנוע, ג'ק אמצע וכו'). אם לא יהיה - אאלץ להוסיף לפחות חלק מזה בעצמי, וזה צריך להתכנס לתקציב שהוגדר מטה.
יכולת שבילים יתרון. תהרגו אותי, לא מבין למה אני צריך אותה בכביש 5/איילון, אבל אני ידוע כאדם לא הגיוני.
שמירת ערך - יתרון. וכשאני אומר שמירת ערך, אני מתייחס קודם כל ליכולת של אופנוע עם 100 אלף ק"מ להימכר בזמן סביר (גם אם זה 30 אחוז פחות מהמחירון).
לא הונדה. אני עובר לאוטובוס של אפיקים לפני שאני קונה הונדה.
תקציב 25K אם אופציה לעלות ל-30K. יש לי יכולת לרכוש דוקאטי חדש ב-100K, לא לזה המהלך נועד.
האופנוע שעונה הכי טוב לדרישות זה הונדה CB500X, אבל הוא יורד מהפרק א' כי הוא הונדה וב' כי הם יקרים כמשומשים (יחסית לאיכות המכלולים של האופנוע). אותו כנ"ל לגבי ורסיס 650 - עונה לדרישות, אבל לא נוגע בו אפילו עם מקל. NC גם לא בא לי. בכלל. עדיף אוטובוס או פיאג'ו בוורלי 350.
לכן ה-baseline שנקבע הוא ורסיס 300, שעונה על כל הדרישות מהרשימה.
האלטרנטיבות שנבחנות:
טנרה 660 שנת 14-17. עלול להתגלות כזללן דלק. יש מחלה של דאמפרים בגג"ש האחורי ואום משתחרר בצד הקראנק (האחרון נפתר בקלות אחת ולתמיד). משום מה מבקשים עליהם סכומים לא הגיוניים, מניח שהמחירים גמישים מאוד לאור כמות הכלים בשוק ששוכבים חודשים כאבן שאין לה הופכין ביד2. יתרון - הוא עושה לי חשק (קצת יותר משאר הרשימה, לפחות).
DR650 שנת 16' ומעלה. חסרון עיקרי - לא מתאים למשימה כמו שהוא, ויש צורך לשפצר אותו בטנק מדברי, מיגון רוח וכו'. לזכותו עומדת פשטות מכאנית ואמינות, לחובתו - צריכת דלק לא מדהימה. המחירים ביד2 גבוהים והופכים את הרעיון לאידיוטי במיוחד.
MT-07 טרייסר. חסרון - לא בא להיות עוד אחד מעדר ה-MT. יתרון - כל השאר. המחירים (מודל 17' הראשונים) מעט מעל התקציב שהוגדר.
סוזוקי SV650. קודם כל, כדי לראות מי קרא עד לכאן. לאחר מכן - כי הוא יפה, חסכוני, אמין ולא יקר לקניה (בעיקר לאור ההצפה בשוק המשומשים שלהם). כל השאר חסרונות.
מוזמנים לזרוק רעיונות לכלים שפספסתי, ולחוות את דעתכם (עדיף מניסיון) על הכלים שמניתי למעלה.
כמו כן ניתן להזיל דמעה על מה שחיי המשפחה מעוללים אפילו לאופנוען השרוט ביותר.
ציטוט ההודעה בתגובה