הרהורים:
אני שונא לרכוב על השוליים, שונא בגלל שכל הג'אנק שעף מהכביש מצטבר שם, זבל שהושאר ע"י אלה שנתקעו שם, כתמי שמן שלא נספגו,
מסמרים וחלקי מתכת, אלה הסיבות העיקריות סיבה נוספת זה הגורם האנושי, כשאני שם אני לא צפוי אני מפתיע מי שנלחץ בכביש וזקוק לעזרת
השוליים מתרכז בבעיה שלו הוא לא מחפש אותי מימין הוא נכנס פנימה בלי חשבון ואני מפסיד, תמיד אני מפסיד למסה הגדולה ממני.
התמזל מזלי ואני גר בירושלים, האיילון בכלל ות"א בפרט הם הסיוט הכי גדול שלי, האוטוסטרדה לגיהינום, נמנע ככל האפשר למשהות שם, במושב
לצים לא אשב. בירושלים יש פחות מקומות שיש בהם פקק עומד וכשאין ברירה אני מדליק 4 מהבהבים יורד לשול הימני ורוכב לאט וזהיר בצד עד
להזדמנות הראשונה לחזור לכביש. ככה גם בכל מקום שהנסיבות מחייבות אותי, למזלי אין כמעט אכיפה במקומות האלה כמו באיילון.
אלה שמשתמשים בשול כנתיב המראה מסלול מירוץ או כביש של האבא החורג שלהם, מרגיזים אותי, מצידי שמשטרת התנועה תיירט אותם וירדו
מהכביש, זה היה ויהיה תמיד, בעוד חודש כשהכל ישכח המצב יחזור לקדמותו.
אני אמשיך להתנהג כמו שעשיתי עד עכשיו, לא מהפחד ממשטרת התנועה, לא בגלל הקנס אלה רק בגלל שככה יותר בטוח ואני מקווה שאשרוד
עוד קצת את הכביש והתנועה.
כשאני מבצע עבירת תנועה אני יודע שיש סיכוי שאתפס, שאשלם ביוקר, אבל אני לא אפנה אצבע מאשימה לאף אחד חוץ מעצמי, אם הייתי מספיק
טיפש/גבר לעשות עבירה אדע לקבל בהבנה את הקנס הנלווה אליה נקודה.
ההישג היחידי של המחאה האחרונה הוא שהעברנו סוג של מסר לכלל אוכלוסיה, מסר שאנחנו פה ויש לנו צרכים מיוחדים, אנחנו הפתרון לפקקים
אנחנו לא הסיבה להם. פרסום כזה מחלחל ואולי יביא לסוג של הבנה ודו קיום. זה הכל.
ציטוט ההודעה בתגובה