*** זהירות ארוך נוסטלגי ומשתפך!
המון שנים אחורה ואנחנו בני כמעט 18 לפני טירונות בקיבוץ, לחבר אח יש דילמה, בקיבוץ הכיר אחת מתנדבת אירית, חייה על גבול
הפסיכוטיה, לא צפויה, מטורפת, חדה, בעלת אינסטינקטים של חיה טורפת ויפה עד כאב. הגרסה האירית לבטי בלו.
הם גרו ביחד במגורי המתנדבים את הצעקות ושבירת בקבוקי היין על הקירות, יכולנו לשמוע עד מגורי הגרעין, הדרמות, הבכי והסימנים
הכחולים על הגוף, היו חלק ניכר מהיום יום שלו ושלי. כלל ידוע בין חברים הוא שאתה לעולם לא נכנס בין בני זוג, החברה שלו היא החברה
שלך לטוב ולרע, והיה הרבה רע. ביחד יצאנו בלילות לחפש אותה במדבר, ביחד חזרנו בבוקר אוספים אותה חזרה לחדר. יחד כיבינו את
את ערמת הבגדים והמצעים שלו שבערה על הדשא ויחד ראיתי אותם מחובקים בתוך עצמם בערבי הגרעין לצלילי הגיטרה בעולם שלהם.
בבית חיכתה לו חברת ילדות, ילדת בית הבת של אבא, ציונים טובים משפחה מלוכדת, שקטה נוחה אוהבת ונאמנה, הכיר אותה בתיכון,
אהבה רכה נהדרת רחוקה מדרמות.
לילה קר מתישהו בשנת 85 אנחנו יחד על הבניין השלוד כשמסביב כולם רוצים להרוג אותנו, אנחנו בתוך לבנון בתורנות שמירה אני לצפון
הוא למזרח רגלים משולבות אחת בשנייה ומדברים והוא מנסה לבחור, זאת או זאת, מכלול היתרונות והחסרונות נפרס, הסיבות, התובנות
עד אחרון נימי הרגש מנותחים כמו שרק החברים הטובים ביותר יודעים לעשות ואין החלטה, "זאת תהרוג אותי בדרכה ועם השנייה אני אמות
לבד".
חלקינו יצאנו מלבנון חלק השארנו שם, טבעם של החיים שהם בועטים אותך למקומות אחרים, מנתקים אותך מרצון או מאונס מאחדים ומחברים
אותך עם אחרים, אנחנו רוצים לחשוב שיש לנו איזו שליטה עליהם זה בסדר זה טוב למנוחת הנפש.
אנחנו נפגשים מדי פעם יש לו אישה ושלושה ילדים מדהימים, קריירה נאה וכרס, ואני מחפש כל פעם מחדש את אותו הזיק , האור
שבער לו בעיניים, אז לפנות בוקר, כשחזרנו לקיבוץ הוא אני והיא.
אופנוע זו לא רשימת מכולת, זה חבר לחיים. החיים ארוכים והמצבים משתנים וצריך לדעת לבחור את החברים שלך. אי אפשר גם וגם צריך
לעשות בחירות לבחירות יש משמעות יש טעויות ועל טעויות משלמים ואנחנו אף פעם לא יודעים מה המחיר באמת.
התמונה בשביל שיחשבו שלא ירדתי מהפסים:
ציטוט ההודעה בתגובה