בימים האחרונים אני שומע חבורה של כלים עוברת באזור בסל"ד גבוה. זה משפיע וגם הפספוס עם חברים שיצאו לסיבוב קצר מדי. בקיצור החלטתי או הבנתי שהיום זה היום האחרון לצאת לרכב מבלי להפוך לעבריין נמלט. העמסתי את הארגזים עברתי דרך חנויות ובית מרקחת ומילאתי כל מיני דברים שלא קניתי מעולם (בשר קפוא מעובד בכשרות כלשהי) לצד דברים שאני קונה בכמויות קצת חריגות. הורדתי אצל חבר בסדר 3 קילו חומוס ויצאתי בלי האטמים בתקווה שלא ללחוץ לכיוון כללי- הרים וירוק. קצת אחרי חרובית יש סדרת פניות אהובה שדרשה ממני לעקוף נהגת מהירה בצורה לא הכי מתחשבת ולפני עמק האלה יש 2 סיבובים ממש כיפיים אז עקפתי משאית מימין ביציאה מהכיכר. זה דווקא נעשה בזהירות אבל החרמנות לגז כבר היתה שם, נוכחת. בדרך לבר בהר עמד בשמים יסעור שתרגל נחיתה או חילוץ וחבורות של אופנוענים יורדות במהירויות מטורפות כשאני מאחורי טרנזיט לבן עם עשן שחור. תרגלתי סבלנות ואכלתי עשן עד שנכנעתי. קצת גז, רק עד שנגיע.
0e5cef94-21a8-4785-8486-665db509fb09.jpg
המסעדה היתה סגורה הקיוסק פתוח והמרפסת ריקה. קפה הרים סיגריה בשמש, נכנסתי לכמעט שלווה אסייתית והרווחתי חצי שעה של תענוג. יאללה, בחמש מתחיל העוצר וכמה הזוי שזה נשמע אני נפרד לפני שמיציתי. בפרוטוקל לפני הכפפות והקסדה רחצה באלכוג'ל. בוחן רוכבת ודיוק 790 שחור דנדש. הכלי חמוד וגם היא. יוצא מהחניה לתור יחסית איטי של רכבים ואיתי חבורה של נייקדים קטנים שלא זיהיתי. הרוכבים עם חליפות עור והכלים צווחניים בהרבה ירוק ושחור. המוביל מתקרב ועוקף מיד אחרי את השיירה ואחריו כל הכנופיה. הכביש פתוח ושפת הרכיבה שלו אומרת תחרות. יש לו יתרון במשקל והיגוי ואצלי כנראה שיותר כוח רק שלא מדובר במגרש הביתי שלי. זוכר את השיפועים והעקמומיות ברוב הסיבובים וגם את הפניה החדה ימינה-לשמחתי. אנחנו משחקים בלי לסכן ולהסתכן אבל די מהר ואני תופס את עצמי עם חיוך גדול בקסדה. המוביל נשאר לבדו בפער של כמה שניות מאחורי עד הכיכר בואך בית שמש. ארפכשד בריון, לא חוכמה גדולה. בדרך חזרה תידלקתי כשאני תוהה מתי המיכל הזה בכלל ייגמר. משלים שהכיף נגמר לעת עתה.
ציטוט ההודעה בתגובה