היום השני לחמסין הראשון. יוצא באיזי לאשתאול אחרי קפה ארוך ובחוץ רוח וחם. בדרך המון רוכבי אופניים ומעט רכבים. לבשתי מוד שיוט ומוסיקה. באזור אוריה אני מבחין בענן שריפה ומתפלל שמכבי האש כבר שם. התחנה שבה קבענו באשתאול על 38 מה שמאלץ אותי לפרסס פעמיים ו-3 ק"מ נוספים. מתדלק ומגיע ניר ורוכב נוסף די טרי עם ורסיס שרכש לפני שבועיים. מן פה לשם הצטרפו עוד שניים ומקשקשים על אופנועים.

עלינו לבר בהר דרך בית שמש (כוסומו הוויז) וחוץ מקטעי הסיבובים רכבנו בקצב איטי כי הבחור נעלם מדי פעם במראות ואין לי חשק לרגשות אשמה. בעצירה אני משבח את התעקשותו לרכב בקצב שמתאים לו. בקפה בר בהר יש סצינה וכמה עשרות כלים אבל לא מפוצץ. קפה קר קשקושי אופנועים ויורדים לצומת האלה ומשם לבית גוברין. אנחנו עדיין איטיים ומד הדלק ללא תזוזה. בבית גוברין אני נפרד לשלום וממשיך בדרך הקיצור לבית ניר. לוחץ חזק כי פאדיחה לחזור עם מיכל מלא ונזהר מהחצץ שנמצא באופן קבוע בשתי פניות. מבית ניר אני עובר לאימון רגליות. זאת אומרת, אין לי מושג מה נכון לעשות עם הרגליות בסיבובים על אספלט אז אני משייט מהיר ביד אחת הכי רפוי שיש ומנסה להבין איך משפיע הלחץ על הרגלית החיצונית או הפנימית בפניה. היתה רוח די חזקה ולא הבנתי הרבה. בעיקר הרגיש לי לא טבעי.

עכשיו מצאתי את זה:



באופן כללי, התחושה בכל רכיבה מהאופנוע קצת שונה וזה קרה לי עם כל האופנועים שהיו לי. לאחרונה מרגיש משהו מוזר מקדימה אולי הבלמים או הבולמים. הדבר הטוב שקרה היום הוא הסרת הספק המועט שעוד נשאר לגבי החום שעולה מהמנוע. נורא פחדתי בגלל המוניטין אבל שום דבר חריג. מתכנן השבוע להתקין מגביהי כידון וקצת סקרן לגבי התחושה.