ארבעה חודשים נטולי עדכון, ואנוכי מטייל ומטייל ולא מוצא זמן לכתוב על החוויות.

אז מה פספסנו? בחג השבועות יצאנו ארבעתנו (אני וכריסי, והזקן שלי עם הוולקן שלו, המכונה בחיבה "איוון וולקנוביץ'", או "ואניה" בקצרה) למסע של שלושה ימים ו-1300 קילומטרים מסביב לישראל. ביום הראשון הדרמנו לאילת, בה מצאנו את החדר האחרון במחיר תלת-ספרתי, ביום השני עלינו דרך ים המלח לירושלים ובילינו את הלילה אצל הזקן בזכרון יעקב, וביום השלישי עלינו לחרמון וחזרנו הביתה, כל אחד לשלו.

כריסי הייתה פרטנרית נהדרת למסע. למושב - מתרגלים. מה שהפתיע לרעה הייתה דווקא הנוקשות של המצערת, שבכבישי הצפון גם באחיזה מאוד עדינה גרמה לי לעזוב את היד מהכידון ולנער אותה בחוזקה מדי פעם. מקום האחסון בתוספת הארגז האופנתי הספיק לכל הצידה, ובאילת למדנו איך זה מרגיש לרכב בבגד ים וחולצה - ממכר מהר, לא ממליץ בכלל.

בילינו בטיול לילי עם חבורת אופנועי ספורט/נייקד, חלקם כבדים וחלקם פחות. החשש ממהירות גבוהה לאורך זמן רב שפיתחתי עקב צריכת השמן של העז המיתולוגית עוד היה קיים, לפחות בהתחלה. הקצב - גבוהה מששיערתי. שיוט באזור ה-ton, קצת יותר, קצת פחות, במדבר, בלילה, בחושך מוחלט. בהתחלה רצות מחשבות נוסח "למה הצטרפתי לזה בכלל?", ואז...אז זה נהיה מעניין. ואז זה נהיה ממכר ומתחילים לעקוף. כריסי עמדה בגבורה במשימה ולא לגמה לו טיפה מהשמן. הופתעתי מאוד לטובה וניתן לאמר שגם קצב השיוט המנהלתי ראה קפיצה של כ-20 חצילים צפונה.

אנחנו מטיילים. המון. הספקנו לעשות טיול ארוך לכנרת בהרכבה - כריסי והמורכבת לא התלוננו כלל, היה נוח למדי. היינו בנקודות הכי צפוניות ודרומיות בארץ. כריסי מניעה בכל מצב, לא משהקת, לא מתלוננת. השבוע קיבלה מסנן שמן ושמן מנוע חדשים אחרי שתפרנו עוד 12 אלף ק"מ. אפשר אחרי כל הזמן והמרחק שביליתי באוכף לאמר שאני מבסוט מהבחירה שעשיתי. מעבר לטיפול, הכסף היחיד שמושקע באופנוע הזה הוא במשאבת הדלק - תענוג.

96,100 ק"מ - עוד מעט מסיימים הרצה.