כלי חדש לרוכב חדש

[KKatkov]

שמרנים גם נוטים לראות דברים השחור או לבן.
אופנוע-כיף.
קטנוע-פרקטי.
אז לא, יש אפור באמצע, אולי לא הרבה אבל הוא בהחלט קיים.

רק חסר שתחליף את ה"שמרנים" ב"חשוכים", וזה יהיה משפט תל-אביבי מושלם.
אז וואלה.
אפשר להינות מקטנוע, ועוד איך. אני מאוד נהניתי בחודש שרכבתי על X9 500, בזמן שהחלפתי לבנדיט 1200 מנוע.
פה ושם נהנתי גם מיוסאנג GT250, שהיה גם כן "כלי גישור", אחרי היציאה מהשיקום ועד שאחליט איזה אופנוע אני רוצה. מראש הגדרתי אותו כ"קטנוע עם הילוכים", ועל כל דקה שנהנתי ממנו - היה רבע שעה של סבל.
למה?
כי לא הייתה לו אף אחת מהמעלות ה"אופנועיות", חרף היותו כלי עם טנק בין הרגליים, קלאץ' ורגלית הילוכים.
היו לו חרא מתלים.
היו לו חרא ברקסים.
הוא היה צפוף ברגליים.
והכי גרוע - הוא אילץ אותי להישאר בימני, כי השתדלתי לא לעבור את ה-110 (האופנוע היה של ידידה, והיה לי אינטרס מובהק להחזיר אותו תקין בדיוק כמו שקבלתי אותו).
כשנמאס לי מהשטויות, קניתי את הדוקאטי. בוא נגיד, שב-4.5 שנים שאני רוכב עליו - לא התגעגעתי ליוסאנג אפילו דקה.
דווקא ל-X9, שאיתו היה סיפור די דומה, יש לי רגשות חמים יותר. כי אותו X9 חרף היותו נבלה היה נאמן מאוד לייעוד שלו - להיות קטנוע שיכול לספק גם קצת הנאה, בלי לאבד מהשימושיות (קרי - אפשר לדחוף די הרבה בירות מתחת למושב).
היוסאנג היה סתם אופנוע גרוע, שעשה את העבודה בשינוע התחת שלי מא' לב'.

למה המגילה הזאת?
לא כל אופנוע הוא כיף, אלא אם אתה מוצא בו כיף בכוח.
לא כל קטנוע הוא פרקטי (כך למשל, יש קטנועים שלא מסוגלים להכיל אפילו 10 בקבוקי בירה מתחת למושב. שלא נדבר על זה שה-X9 אכל יותר דלק מהיוסאנג באותו שיוט 110, והטיפול ב-X9 היה מסובך ויקר פי כמה).

ועם זאת, עבור המכונה ה"ממוצעת" כללי האצבע עובדים יופי. תחריג את בני הכלאים המוזרים (TMAX, INTEGRA, NC) - ותקבל תמונה יחסית ברורה. אופנועים וקטנועים פונים לקהלים שונים עם סדרי עדיפויות שונים והעדפות שונות, ומכאן מגיעים ההבדלים במבנה ובביצועים שלהם - ולא סתם האופנוע הממוצע מנסה לדבר אליך במונחים של "כיף", בעוד שהקטנוע הממוצע מנסה לדבר אליך במונחים של "פרקטיות".

[matanbar26]

רק חסר שתחליף את ה"שמרנים" ב"חשוכים", וזה יהיה משפט תל-אביבי מושלם.
אז וואלה.
אפשר להינות מקטנוע, ועוד איך. אני מאוד נהניתי בחודש שרכבתי על X9 500, בזמן שהחלפתי לבנדיט 1200 מנוע.
פה ושם נהנתי גם מיוסאנג GT250, שהיה גם כן "כלי גישור", אחרי היציאה מהשיקום ועד שאחליט איזה אופנוע אני רוצה. מראש הגדרתי אותו כ"קטנוע עם הילוכים", ועל כל דקה שנהנתי ממנו - היה רבע שעה של סבל.
למה?
כי לא הייתה לו אף אחת מהמעלות ה"אופנועיות", חרף היותו כלי עם טנק בין הרגליים, קלאץ' ורגלית הילוכים.
היו לו חרא מתלים.
היו לו חרא ברקסים.
הוא היה צפוף ברגליים.
והכי גרוע - הוא אילץ אותי להישאר בימני, כי השתדלתי לא לעבור את ה-110 (האופנוע היה של ידידה, והיה לי אינטרס מובהק להחזיר אותו תקין בדיוק כמו שקבלתי אותו).
כשנמאס לי מהשטויות, קניתי את הדוקאטי. בוא נגיד, שב-4.5 שנים שאני רוכב עליו - לא התגעגעתי ליוסאנג אפילו דקה.
דווקא ל-X9, שאיתו היה סיפור די דומה, יש לי רגשות חמים יותר. כי אותו X9 חרף היותו נבלה היה נאמן מאוד לייעוד שלו - להיות קטנוע שיכול לספק גם קצת הנאה, בלי לאבד מהשימושיות (קרי - אפשר לדחוף די הרבה בירות מתחת למושב).
היוסאנג היה סתם אופנוע גרוע, שעשה את העבודה בשינוע התחת שלי מא' לב'.

למה המגילה הזאת?
לא כל אופנוע הוא כיף, אלא אם אתה מוצא בו כיף בכוח.
לא כל קטנוע הוא פרקטי (כך למשל, יש קטנועים שלא מסוגלים להכיל אפילו 10 בקבוקי בירה מתחת למושב. שלא נדבר על זה שה-X9 אכל יותר דלק מהיוסאנג באותו שיוט 110, והטיפול ב-X9 היה מסובך ויקר פי כמה).

ועם זאת, עבור המכונה ה"ממוצעת" כללי האצבע עובדים יופי. תחריג את בני הכלאים המוזרים (TMAX, INTEGRA, NC) - ותקבל תמונה יחסית ברורה. אופנועים וקטנועים פונים לקהלים שונים עם סדרי עדיפויות שונים והעדפות שונות, ומכאן מגיעים ההבדלים במבנה ובביצועים שלהם - ולא סתם האופנוע הממוצע מנסה לדבר אליך במונחים של "כיף", בעוד שהקטנוע הממוצע מנסה לדבר אליך במונחים של "פרקטיות".

כמו שרשמתי, יש אפור באמצע, לא הרבה אבל הוא קיים.
לראות את הדברים בצורה דוגמטית כזאת נובעת משמרנות.
בדרך כלל זה גם נובע מתפיסה נוסטלגית על מה זה אופנוע.

אפשר לסכם את זה בשאלה-האם לא ניתן להנות על אופנוע בגלל שהוא אוטומטי? האם זה הופך אותו לפחות אופנוע?

[AsafA]

יופי של הסבר. בפעם הבאה שתחשוב להחליף את המולטי באופנוע תקציב 300 סמ"ק תקרא את זה ותחשוב שוב.

[KKatkov]

יופי של הסבר. בפעם הבאה שתחשוב להחליף את המולטי באופנוע תקציב 300 סמ"ק תקרא את זה ותחשוב שוב.

לא שוכח את זה לרגע.
המחשבות על מעבר ל-300 לא מגיעות ממקום של חיפוש אחר הנאה, אלא ממקום של רצון להקדיש יותר זמן למשפחה ולחסוך מצלצלין לטובת משכנתא עתידית.
מעבר לזה, היוסאנג הוא דוגמא קיצונית לאופנוע גרוע, כמוהו היה ה-CBF250 שעליו רכבתי ביוון. יצא לי לרכב גם על דיוק 200, GPX250, Z300, כל סדרת ה-500 של הונדה - ואלה כבר ממש לא היו כלים גרועים, כל אחד בדרכו שלו.