אנשים חיים עם צלקות ואפילו חיים טוב. הסיפור הזה הוא עוד צלקת שלי. תודה על האמפטיה.נכתב במקור על ידי lokimonster
אם היה בי ספק במעכרת החולי אי אז כשאבא אושפז על צינון וחלה בהשד יודע כמה ואז דחפו לו את הטיובה לריאות וקשרו לו את הידיים למיטה (היום סיבת המוות היתה "מת מקורונה")
אחרי המקרה של האח כבר אין לי ספק.
קצרה היריעה מלספר לוקי. בראשי פרקים גולה בגולגולת.
אחת האנקדוטות - ישבנו באוטו (הקפצתי אותו הביתה. שללו לו את הרישיון) ודיברנו על למה הוא לא מנסה אלטרנטיבות במקום כל הרעל והקרינה הזו ישר למוח
הוא אמר לי (כמעט במילים האלו)
"וואלה צעקתי על הפרופסור. אמרתי לו אתה אמיתי? אתה יודע שהסיכויים אפסיים לטיפול שלך ואתה מחייב אותו לפני האלטרנטיבות?
הפרופסור ענה זה הפרוטוקול ואני חייב לפעול לפיו"
לוקי חבר אתה מנהל. יש גם את מה שמחקתי.
אני מתנחם בכך שלקראת משיח הכל הפוך.
כשהייתי ילד הנחו אותי במפורש שאם אני הולך לאיבוד - לחפש שוטר ולשאול אותו
היום כמבוגר אם אעשה את זה אקבל קנס שקר כלשהו
היום אם ילד יעשה את זה הוא יופרד ממשפחתו הגרעינית ע"י הרווחה (חטיפת ילדים איך קראו לה? מרינה סולוצקי? * )
כך מעכרת החולי ומעכרת המשפח
כל המערכות אינן משרתות אותי. הן נגדי. (ד"ש לשושני)
