את האימרה שהעולם נשען על רגלי תרנגולת שמעתי במשך קרוב לעשרים שנה. בסתר ליבי, לצד החשש קצת ייחלתי למצב שהאנושות תקבל כרטיס אדום כדי שתוכל לצאת לדרך חדשה ושפויה יותר. הסכנה האמיתית היא לא הנגיף ולא קריסת הכלכלות אלא רמת העוינות ההדדית באנושות- בין מדינות, עמים, סיעות, מפלגות, שכנים.
לטווח הקצר והבינוני אני אופטימי. יהיה פחות כסף לרובנו, זה ברור- אבל מיתון אפשר לעבור. כי אפשר לחיות בלי טלוויזיה או אינטרנט על לחם זעתר ומים, קצת עלים מהגינה ומדי פעם צלחת קטניות. בטווח הארוך (6 חודשים ומעלה) רעב עולמי וערעור משטרים יביא בסופו של דבר למלחמות או מלחמה אחת גדולה וארוכה מאוד.
...כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו
אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.
אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.
https://shironet.mako.co.il/artist?t...383&wrkid=2875
תזכורת, רק קחו את זה קלללל.
הגיע הזמן לדרינק צהריים.



