קלה. קלה מאוד. לא צהבת, לא חצבת, לא פוליו, לא אבולה, לא כלבת, לא איידס ולא אבעבועות שחורות. גם הרבה פחות מגעילה מהרפס, אבעבועות רוח, פפילומה ושות. שפעת היא מחלה קלה מאוד אבל גם ממחלה קלה מאוד אפשר למות כמו שאפשר למות מניתוח אלסטי של שאיבת ישבן או ניתוחים לעקיפת מעיים וסתימת פיות.נכתב במקור על ידי ayalzo
סבא ז"ל היה יתום מלחמת העולם הראשונה, חלה בשחפת בגיל צעיר מאוד (~1920) והחלים. בשנות ה50/60 של המאה הקודמת עוד עשו לו טסטים שנתיים לבדוק את התגובה החיסונית (שהיתה קיצונית מאוד) אבל עם השנים הרופאים פחות ופחות האמינו לסיפור שלו כי בשנים ההם, טרום חיסונים, טרום אנטיביוטיקה, כמעט כל החולים היו מתים (70-80% תמותה).
בהגיעו לגיל קשישות, סבא סבל מסכרת שגרמה לכיבים בכפות הרגליים ובשלב מסוים הוא נשלח לטיפולים בתא לחץ (שמאוד עזרו לו). לפני הטיפולים, הרופאים עשו לו רנטגן ריאות והמחזה לא השאיר אצלם יותר מדי מקום לספק.
אני מזכיר שחפת כי מדובר במחלה קשה מאוד וגם היום פורצים כ10 מליון מקרי שחפת חדשים בשנה שמסתיימים בכמליון וחצי מתים. אני מזכיר שחפת כי ארבעה דרימליינרים של אלעל חצו יבשות וימים בשביל להשיב הביתה כמה מוצ'ילרים שנתקעו בפרו עת המדינה נכנסה לסגר מלחיץ בעקבות חופן חולים ומת בודד מקורונה בזמן שמדי שנה מתים בפרו כ4,000 אנשים משחפת עמידה לאנטיביוטיקה.
ואגב סבא, סבתא חטפה איזה צינון/שפעת ונכנסה לבית החולים על הרגליים. מספר ימים לאחר מכן ליוינו אותה בדרכה האחרונה.
אבל סבתא לא מתה מוירוס. בגיל 95, היא מתה מזקנה ואם היא לא היתה מתה באותו יום מהוירוס הזה אז היא היתה מתה זמן קצר לאחר מכן ממשהו אחר.
שניהם חיו את חייהם עד תום וזכרם ברוך.
