במאי: 7 רוכבים נהרגו על דו-גלגלי

[hakinen]

צ'מע , תענוג לקרוא את התובנות שלך ולא פחות את האחריות שאתה לוקח על הטעויות שאתה עושה, הלוואי שלכולם היה את האומץ לעמוד מול המראה ,להסתכל ישר בעיניים
להכיר "בנכויות" של עצמנו ומהנקודה הזו להמשיך ולרכוב. הלוואי והיה קורס בנוסף לשיפור מיומנויות הרכיבה, קורס לשיפור מיומנויות לקיחת האחריות על עצמנו

יקפצו עלי עכשיו, אבל אני טוען ש"הסתברות" במקרה הזה היא שקר, כי יש בה הכללה גדולה מדי.
מה הסיכוי של בחור על דיוק 390 שטס על 130 בשוליים של כביש 5 להיפצע קשה או להיהרג? כנראה גבוהה.
מה הסיכוי של שליח שמזגזג ונדחף בין שני אוטובוסים, כשאביזר המיגון היחיד שש עליו זאת קסדה פתוחה, ספק אם מתאימה בכלל לראש? כנראה שגם.

ומה הסיכוי של רוכב שהשקיע במיומנות הרכיבה שלו, רוכב על אופנוע תקין, מתמגן, רוכב במהירות הגיונית שתואמת את תנאי הדרך והראות, עושה מאמץ לצפות את העתיד לבוא, נמנע ממצבים שעלולים להתפתח לבעייתיים?
אין גלולת קסם, הסיכוי עדיין קיים. אבל לדעתי (ואין בידי סטטיסטיקה אמיתית לצערי) הסיכויים של רוכב כזה להיפצע קשה או למות בתאונה גבוהים במעט מהסיכוי שאותו דבר יקרה לו ברכב.

הסטטיסטיקה האישית (והלא בהכרח משקפת) שלי:
מבין כלל התאונות הכביש שעברתי (6 לדעתי, ב-10 שנים וכ-250 אלף ק"מ של רכיבה) - רק באחת נפצעתי פציעה בינונית שדרשה אשפוז, והיא הייתה ברכיבה "על הקצה" (ספורטיבי). הבהרה: כשאני מדבר על תאונות, אני מחריג נפילה במקום ללא נזק לרוכב ולאופנוע במהירות אפס (היו גם כמה כאלה).

אם נפלח את כלל התאונות:
2 קרו ברכיבה עם אופי ספורטיבי כשחרגתי ממעטפת היכולות שלי או של האופנוע. אחת מהן נגמרה באשפוז (פציעה שמוגדרת כ"בינונית"), האחרת בסימן כחול.
2 קרו עקב מהירות שלא התאימה לתנאי הדרך/מיומנות הרכיבה (ניסיון לעמוד בקצב של חבר מנוסה עם ותק של חודש על האופנוע הראשון, ויציאה לעקיפה מיותרת בירידה חלקלקה על כביש רטוב לפני בלימה). בשני המקרים נגמר במכות יבשות (הודות למיגון).
1 קרתה משום שניקרתי על האופנוע ברכיבה לילית ארוכה ומשמימה. למזלי נגמרה בסימנים כחולים.
1 - החלקה על כתם סולר טרי בפניה חשוכה. סימן כחול.

מהפילוח הזה עולות כמה מסקנות:
1. אני לא באמת יכול להחישב רוכב אחראי - כי בכל אחד ואחד מהארועים האלה, היה מרכיב גדול של חוסר האחריות שלי שתרם לקרות התאונה.
2. את כל התאונות אלה (פרט אולי לנפילונת על כתם סולר) אפשר וצריך היה למנוע.
3. חרף שני הסעיפים מעל, פרט למקרה יחיד שבו במודע ובמכוון התקרבתי לגבולות שלי ושל המכונה, מתוך ידיעה שאני מסכן את חיי (בתור אדם סמי-בוגר כמו שאני עכשיו, נשוי ואב לילד - אין דרך אחרת להגדיר את מה שעשיתי) - באף אחד מהארועים לא היה סיכוי גבוה להיהרג. אילו הייתי נהרג בנסיבות ההן, היה זה עניין של חוסר מזל בעיקר - שקול לאיבוד שליטה ברכב ששולח אותך לעמוד תאורה. עם הדלת של הנהג.

[ayalzo]

פיינשמקר, התובנות שלך נכונות מאוד. או שטומנים את הראש בחול, או שלא רוכבים. אלו האופציות בפילוח לשחור ולבן.
קקטוב, אתה רוכב באיזור גוש דן? כי לדעתי אם היית, פילוח התאונות שלך היה אחר לגמרי (והרבה יותר בגלל הפתעות שנגרמות עי אחרים). לא מוריד מהאחריות שלנו, אבל וואלה, אני רוכב מדי פעם והמחשבות נודדות. אי אפשר להיות במוד מלחמה מאה אחוז מהזמן כשאתה רוכב כל יום, לפעמים במשך שעות, בנסיעות מנהלתיות.

[alexsupreme]

יש לי תחושה שהגענו למיצוי מבחינת עלות/תועלת בכל מה שנוגע לתאונות.
כל מה שינסו לעשות או להוסיף עכשיו יפגע משמעותית בחירות התושבים ולא ימזער את מקרי המוות בצורה משמעותית.
זו אובססיה דוחה ולא מציאותית שנועדה בשלב הזה רק לגרוף כסף לקופות המדינה.

אופנוע הוא כלי עם שני גלגלים שיפול אם לא תייצב אותו והוא מגיע תוך שניות ספורות למהירות שיכולה בקלות להרוג אותך אם תאבד שליטה.
את הרכיבה שלך אתה עושה על אספלט (לוהט) שיהפוך אותך למרקר אדום אם לא תתלבש בהתאם.
וכל זה כשאתה מוקף בקופסאות פח ששוקלות מעל טון ונשלטות ע״י הדור הכי עייף ולא מרוכז שהיה אי פעם על הכביש.
אני חושב שצריך לתאם קצת ציפיות בכל הנוגע לבטיחות. כל עוד נותנים לאנשים את החופש לנהוג כאוות נפשם, יהיו תאונות.

[KKatkov]

פיינשמקר, התובנות שלך נכונות מאוד. או שטומנים את הראש בחול, או שלא רוכבים. אלו האופציות בפילוח לשחור ולבן.
קקטוב, אתה רוכב באיזור גוש דן? כי לדעתי אם היית, פילוח התאונות שלך היה אחר לגמרי (והרבה יותר בגלל הפתעות שנגרמות עי אחרים). לא מוריד מהאחריות שלנו, אבל וואלה, אני רוכב מדי פעם והמחשבות נודדות. אי אפשר להיות במוד מלחמה מאה אחוז מהזמן כשאתה רוכב כל יום, לפעמים במשך שעות, בנסיעות מנהלתיות.

גר בברקן כבר שנים.
בשנה האחרונה עובד במגדלי אלון (לב ת"א), עד הקורונה הייתי מגיע למשרד 3 פעמים בשבוע. הגרוע מכל הוא שהייתי צריך להתייצב בעבודה ב-8 בבוקר - שיא העומס, ולדרך חזרה יצאתי באיזור 6- גם לא משהו.

לפני כן עבדתי ברעננה.
לפני כן בהרצליה.
כך שכן, גוש דן בדגש על ת"א.

אגב - אף אחת מ-6 התאונות שהוזכרו לא הייתה בדרך לעבודה.
היו אולי כמה אירועים לא נעימים שלא נגמרו בנפילה, ואולי איזה נפילה ללא נזקים בבלימת 2 קמ"ש על מעבר חציה חלק. את אלה אני לא מחשיב כתאונות.

[matanbar26]

יש לי תחושה שהגענו למיצוי מבחינת עלות/תועלת בכל מה שנוגע לתאונות.
כל מה שינסו לעשות או להוסיף עכשיו יפגע משמעותית בחירות התושבים ולא ימזער את מקרי המוות בצורה משמעותית.
זו אובססיה דוחה ולא מציאותית שנועדה בשלב הזה רק לגרוף כסף לקופות המדינה.

אופנוע הוא כלי עם שני גלגלים שיפול אם לא תייצב אותו והוא מגיע תוך שניות ספורות למהירות שיכולה בקלות להרוג אותך אם תאבד שליטה.
את הרכיבה שלך אתה עושה על אספלט (לוהט) שיהפוך אותך למרקר אדום אם לא תתלבש בהתאם.
וכל זה כשאתה מוקף בקופסאות פח ששוקלות מעל טון ונשלטות ע״י הדור הכי עייף ולא מרוכז שהיה אי פעם על הכביש.
אני חושב שצריך לתאם קצת ציפיות בכל הנוגע לבטיחות. כל עוד נותנים לאנשים את החופש לנהוג כאוות נפשם, יהיו תאונות.

אתה אפילו לא קרוב למיצוי עלות/תועלת.
בוא נתחיל בתשתיות:
1. שיתחילו להשתמש בצבעים לא מחליקים.
2. שיחליפו לגדרות שלא הופכות לסכינים במקרה החלקה.
3. שיתקנו בורות שרכב עובר בקלות אבל לדו גלגלי זה מסוכן מאוד.

גורם אנושי:
1. אשכרה ללמד נהיגה ולא סתם לעבור טסט.
2. סבסוד (אם בכסף ואם דרך הוזלת הביטוח) קורס נהיגה מתקדמת.
3. סבסוד ("""") ציוד רכיבה (בדגש על ציוד מתנפח).

תעשה את הדברים האלו, ואז אם לא תראה ירידה בכמות ההרוגים תגיד שמיצינו הכל.
לא רק שלא מיצינו כלום, בפועל לא נעשה כלום על מנת בכלל להוריד את כמו. ההרוגים.

[אביעד אברהמי]

אביעד, תודה על המאמץ וכל הכבוד על בדיקת הנסיבות ועל ההגשה העניינית.

תודה.

ניסיתי לנסח הודעה עם אנליזה לסטטיסטיקה העגומה. אחרי זה, פשוט מחקתי - כי נראה לי שזה לא באמת משנה מי אשם לכאורה בתאונות (5/7 הן תאונות שעל פניו אין בהן אשם עיקרי מצד נהג רכב). אני כמעט בטוח, שאת חמשת התאונות האלה היה אפשר למנוע בקלות אילו הרוכבים היו זהירים ואחראים יותר. ב-2 הנותרות אני כבר לא בטוח, אבל עדיין מאמין שהיה אפשר למנוע את האירוע ברכיבה הגנתית וצפויה יותר לשאר משתמשי הדרך.

בסופו של יום, הבעיה ידועה - והיא שאנשים נוהגים בצורה גרועה ומזלזלת. אבל זה לא תופס רק לנהגי הרכב, כי אנשים גם רוכבים בצורה גרועה ומזלזלת בדיוק באותה מידה.
זה אותו חומר אנושי עם אותם הרגלי כביש מגונים.
פשוט על גבי האופנוע, קיים סיכוי גבוה יותר שתאלץ לשלם את מלוא המחיר לחוסר האחריות שלך.

אני מסכים לגמרי.

לא בטוח לגמרי במה שאני אומר, אבל נראה לי שאחוז האופנועינים בסטטיסטיקה העגומה עולה לאורך השנים.
אני יכול לנחש שזה קשור לסיבות הבאות:
- שיפור בבטיחות הרכבים - אחוז נמוך יותר של תאונות קטלניות מכלל תאונות הרכב.
- עליה במסירות האופנועים בשנים האחרונות - כמות גדולה של רוכבים חדשים
- הרעה מתמשכת בתרבות הנהיגה והרכיבה
- עליית הצפיפות בכבישים

גם עם זה אני מסכים לגמרי.

[אביעד אברהמי]

אגב, אתמול (2.6) נהרגו 2 רוכבים נוספים: בן 35 על כביש 431 כשהתנגש ברכב שעמד על השול, ובן 17 בשד' ירושלים ביפו.
מניין ההרוגים ב-2020 עומד כבר על 29, ואנחנו לפני מחצית השנה.
נורא ואיום!

[KKatkov]

אתה אפילו לא קרוב למיצוי עלות/תועלת.
בוא נתחיל בתשתיות:
1. שיתחילו להשתמש בצבעים לא מחליקים.
2. שיחליפו לגדרות שלא הופכות לסכינים במקרה החלקה.
3. שיתקנו בורות שרכב עובר בקלות אבל לדו גלגלי זה מסוכן מאוד.

גורם אנושי:
1. אשכרה ללמד נהיגה ולא סתם לעבור טסט.
2. סבסוד (אם בכסף ואם דרך הוזלת הביטוח) קורס נהיגה מתקדמת.
3. סבסוד ("""") ציוד רכיבה (בדגש על ציוד מתנפח).

תעשה את הדברים האלו, ואז אם לא תראה ירידה בכמות ההרוגים תגיד שמיצינו הכל.
לא רק שלא מיצינו כלום, בפועל לא נעשה כלום על מנת בכלל להוריד את כמו. ההרוגים.

זה מעניין שתחת הכותרת "גורם אנושי" אתה מציע לסבסד אותך...

אני הייתי הולך בדרך הקשה - יצירת תרבות נהיגה.
- ביטול לאלתר של השיקוץ שנקרא "רישיון לאוטומט בלבד". השיקוץ יצר דור שלם של נהגים שחושבים שנהיגה זה גז כדי להאיץ והברקס כדי לעצור.
- העלאת המודעות לנהיגה מתוכננת - עם סרטונים, תכניות טלוויזה שמדגימות תפעול חלק ומתוכנן של הרכב כמדד לנהג "טוב" וכולי. אפשר להתבסס על קוספט של "אקו-ראלי" - תחרות שבה צריך להשיג את צריכת הדלק הנמוכה ביותר. מן הסתם, המפתח לזכיה בתחרות כזו הוא תכנון של התנועה הרחק קדימה.
- אכיפת עבירות איכות - על אמת. מי שמשחק דמקה בכביש, עושה 3 מעברי נתיב רצופים ללא איתות וכולי - שיחטוף. מי שנוסע 130 בכביש מהיר עם 4 נתיבים - אין בעיה, כל עוד במהירות הזאת הוא מצליח להיות חלק, לשמור מרחק, לעבור נתיבים ללא "קפיצות" ולאותת. מן הסתם, זה ידרוש שינוי מהיסוד במערך האכיפה ובחקיקה.
- הוראת רכיבה - כן, צריך לזרוק לפח את מה שקיים ולהקים מאפס. לצערי, זה ישאיר רבים ללא פרנסה - מצד שני, הפרנסה שלהם עולה בחיי אדם.
- הנגשת תחום השטח. זה בית-הספר הטוב ביותר לתפעול אופנוע. צריך למצוא פתרון שיאפשר להחזיק כלי לשטח ולאפשר לו הגעה לשטח דרך הכביש על קטעי גישור בלבד (שינוי חוקי מורכב, מודה. לא יודע איך לנסח דבר כזה). אופנוע שמשמש למטרות אלה לא יצטרך לעמוד לטסט שנתי, לשאת איתותים ומראות. בעצם, אני מדבר על הרחבה והנגשה של "רישוי אפור". באופן הזה תוכל לאפשר מכירה של ביטוח "ספורטיבי" לאופנועי שטח בעלות מינימאלית, שיכסה רק פציעות קשות, מוות ונזק לסביבה.
- במקום לטאטא את תחום הרכיבה מתחת לשטיח בשיח הציבורי - לדבר על זה. לפתוח את האופציה במקום להגיד ש"אופנוע זה מסוכן", ולדבר על איך עושים את זה נכון ומקצועי. זה גם יכניס עוד רוכבים שכנראה יהיו בצד הטוב של הסטטיסטיקה למעגל, וגם ישפר את תדמית הרוכב בארץ (והיא לא משהו בכלל כרגע).

[matanbar26]

זה מעניין שתחת הכותרת "גורם אנושי" אתה מציע לסבסד אותך...

אני הייתי הולך בדרך הקשה - יצירת תרבות נהיגה.
- ביטול לאלתר של השיקוץ שנקרא "רישיון לאוטומט בלבד". השיקוץ יצר דור שלם של נהגים שחושבים שנהיגה זה גז כדי להאיץ והברקס כדי לעצור.
- העלאת המודעות לנהיגה מתוכננת - עם סרטונים, תכניות טלוויזה שמדגימות תפעול חלק ומתוכנן של הרכב כמדד לנהג "טוב" וכולי. אפשר להתבסס על קוספט של "אקו-ראלי" - תחרות שבה צריך להשיג את צריכת הדלק הנמוכה ביותר. מן הסתם, המפתח לזכיה בתחרות כזו הוא תכנון של התנועה הרחק קדימה.
- אכיפת עבירות איכות - על אמת. מי שמשחק דמקה בכביש, עושה 3 מעברי נתיב רצופים ללא איתות וכולי - שיחטוף. מי שנוסע 130 בכביש מהיר עם 4 נתיבים - אין בעיה, כל עוד במהירות הזאת הוא מצליח להיות חלק, לשמור מרחק, לעבור נתיבים ללא "קפיצות" ולאותת. מן הסתם, זה ידרוש שינוי מהיסוד במערך האכיפה ובחקיקה.
- הוראת רכיבה - כן, צריך לזרוק לפח את מה שקיים ולהקים מאפס. לצערי, זה ישאיר רבים ללא פרנסה - מצד שני, הפרנסה שלהם עולה בחיי אדם.
- הנגשת תחום השטח. זה בית-הספר הטוב ביותר לתפעול אופנוע. צריך למצוא פתרון שיאפשר להחזיק כלי לשטח ולאפשר לו הגעה לשטח דרך הכביש על קטעי גישור בלבד (שינוי חוקי מורכב, מודה. לא יודע איך לנסח דבר כזה). אופנוע שמשמש למטרות אלה לא יצטרך לעמוד לטסט שנתי, לשאת איתותים ומראות. בעצם, אני מדבר על הרחבה והנגשה של "רישוי אפור". באופן הזה תוכל לאפשר מכירה של ביטוח "ספורטיבי" לאופנועי שטח בעלות מינימאלית, שיכסה רק פציעות קשות, מוות ונזק לסביבה.
- במקום לטאטא את תחום הרכיבה מתחת לשטיח בשיח הציבורי - לדבר על זה. לפתוח את האופציה במקום להגיד ש"אופנוע זה מסוכן", ולדבר על איך עושים את זה נכון ומקצועי. זה גם יכניס עוד רוכבים שכנראה יהיו בצד הטוב של הסטטיסטיקה למעגל, וגם ישפר את תדמית הרוכב בארץ (והיא לא משהו בכלל כרגע).

ניתן לעשות המון (איך, כמה,למה ומתי זה דיון אחר).
הכוונה שלי הייתה שלא בוצע כלום, אז לטעון שהגענו למיצוי היכולות שלנו היא מגוכחת (לא משהו שאתה טענת).

[Vroom]

זה מעניין שתחת הכותרת "גורם אנושי" אתה מציע לסבסד אותך...

אני הייתי הולך בדרך הקשה - יצירת תרבות נהיגה.
- ביטול לאלתר של השיקוץ שנקרא "רישיון לאוטומט בלבד". השיקוץ יצר דור שלם של נהגים שחושבים שנהיגה זה גז כדי להאיץ והברקס כדי לעצור.
- העלאת המודעות לנהיגה מתוכננת - עם סרטונים, תכניות טלוויזה שמדגימות תפעול חלק ומתוכנן של הרכב כמדד לנהג "טוב" וכולי. אפשר להתבסס על קוספט של "אקו-ראלי" - תחרות שבה צריך להשיג את צריכת הדלק הנמוכה ביותר. מן הסתם, המפתח לזכיה בתחרות כזו הוא תכנון של התנועה הרחק קדימה.
- אכיפת עבירות איכות - על אמת. מי שמשחק דמקה בכביש, עושה 3 מעברי נתיב רצופים ללא איתות וכולי - שיחטוף. מי שנוסע 130 בכביש מהיר עם 4 נתיבים - אין בעיה, כל עוד במהירות הזאת הוא מצליח להיות חלק, לשמור מרחק, לעבור נתיבים ללא "קפיצות" ולאותת. מן הסתם, זה ידרוש שינוי מהיסוד במערך האכיפה ובחקיקה.
- הוראת רכיבה - כן, צריך לזרוק לפח את מה שקיים ולהקים מאפס. לצערי, זה ישאיר רבים ללא פרנסה - מצד שני, הפרנסה שלהם עולה בחיי אדם.
- הנגשת תחום השטח. זה בית-הספר הטוב ביותר לתפעול אופנוע. צריך למצוא פתרון שיאפשר להחזיק כלי לשטח ולאפשר לו הגעה לשטח דרך הכביש על קטעי גישור בלבד (שינוי חוקי מורכב, מודה. לא יודע איך לנסח דבר כזה). אופנוע שמשמש למטרות אלה לא יצטרך לעמוד לטסט שנתי, לשאת איתותים ומראות. בעצם, אני מדבר על הרחבה והנגשה של "רישוי אפור". באופן הזה תוכל לאפשר מכירה של ביטוח "ספורטיבי" לאופנועי שטח בעלות מינימאלית, שיכסה רק פציעות קשות, מוות ונזק לסביבה.
- במקום לטאטא את תחום הרכיבה מתחת לשטיח בשיח הציבורי - לדבר על זה. לפתוח את האופציה במקום להגיד ש"אופנוע זה מסוכן", ולדבר על איך עושים את זה נכון ומקצועי. זה גם יכניס עוד רוכבים שכנראה יהיו בצד הטוב של הסטטיסטיקה למעגל, וגם ישפר את תדמית הרוכב בארץ (והיא לא משהו בכלל כרגע).

צריך להדגיש שלימוד נכון ואמתי של נהיגה ורכיבה יכול לגרום לשינוי
למזלי כשלמדתי על רכב היה לי מורה מצוין שבאמת היה לו אכפת מאיך שנוהגים (ולמרות זאת עברתי טסט ראשון ו-28 שיעורים),
הוא היה אכפת, תיקן על המקום כשצריך, תוך כדיי הנהיגה מסביר על הרכב/על הסביבה/טיפים לאיך להסתכל נכון ואם צריך אפילו עוצר בדרך מוציא לוח וטוש מחיק ומסביר!
לעומת זאת כשלומדים רכיבה על אופנוע, אתה מסתובב במגרש כמו אידיוט במשך כמה שיעורים, לא יודע כלום מהחיים שלך אלא אם לפני זה ראית כמה סרטונים ביוטיוב,
המורה לא מסביר אפילו איך לבלום נכון או לתפעל נכון את הכלי, אולי פעם ב... זורקים מילה ועל היציאה לבחוץ בכלל אין לי איך להסביר,
אולי לפעמים מה שמסבירים בעצירות עוזר אבל רוב התלמידים הולכים על עיוור בלי שמסבירים להם כלום, בלי שמתקנים אותם ובלי שנותנים להם "ראיית כביש דו-גלגלית",
ואני עוד לא יכול לדבר על כל הרוכבים שיוצאים איתם ככה שאין דגש על יחיד ובמקום זה המדריך צריך להתעסק עם רוכבי טימקס שאפילו את המושג "גז" ו-"ברקס" למוח קשה להפנים
הכל מתחיל מהלימוד הראשוני וכשתלמיד רגיל (לא כמו אנשים פה בפורום שמתעניינים ברכיבה נכונה וחוקרים) רואה שככה זורקים קצוץ על הכלי אין פלא שאח"כ הוא יעשה שטויות על הכביש, ואת הניצנים האלה אפשר לראות על הבני 16 שמוציאים רישיון
זאת לפחות דעתי בנושא וכמובן שיש עוד דברים שאפשר לעשות בנוגע לדבר

[alexsupreme]

אתם חושבים שניתן לייצר באופן מלאכותי סביבה שיש בה חינוך איכותי ומורים טובים אבל זה פשוט לא עובד ככה. אף אחד לא יכול לכפות תרבות חדשה.
אני מסכים לגבי התשתיות אבל דיברתי על גם על עלות. להביא את הכבישים לרמה שתהיה בטוחה באמת לרוכבים יעלה יותר מכל תקציב הממשלה ויציל כמות אנשים שניתן לספור על יד אחת.

לגבי סבסוד של ציוד, אני בכנות לא אתנגד אבל זה גם קטע תרבותי הרבה יותר מאשר תקציבי.
כשבאתי לקנות את הדו״ג הראשון שלי, התקציב שלי מראש התחלק לביטוחים, הכלי וציוד נלווה.
רוב הרוכשים יקנו רק את מה שהם חייבים על פי החוק בגלל האופי של ״לי זה לא יקרה״ או שיקנו ולא ירכבו איתו כי חם או לא נוח.
ובנוגע לזה אין לך מה לעשות.

ההצעה של ספורט מוטורי ושטח יכולה אולי לעזור לרוכבים שמעוניינים בכך, אבל רוב מקרי המוות הם על קטנועים או אופנועי תקציב שמשומשים בתור כלי תחבורה ולא יותר.
אלה לא אנשים שיש להם את הרצון או את הכסף לעסוק בספורט מוטורי בתור תחביב.

אני יודע שזה ישמע קצת דוחה, אבל כמו שיש פרסומות ל״נהג, אל תחצה חיים״, לא הייתי מתנגד לפרסומות דומות למיגון וקשב בקרב רוכבים.

[קידוזו]

לא בטוח לגמרי במה שאני אומר, אבל נראה לי שאחוז האופנועינים בסטטיסטיקה העגומה עולה לאורך השנים.
אני יכול לנחש שזה קשור לסיבות הבאות:
- שיפור בבטיחות הרכבים - אחוז נמוך יותר של תאונות קטלניות מכלל תאונות הרכב.
- עליה במסירות האופנועים בשנים האחרונות - כמות גדולה של רוכבים חדשים
- הרעה מתמשכת בתרבות הנהיגה והרכיבה
- עליית הצפיפות בכבישים

עוד נתון שנמצא בדו"ח הוא הצטרפות החברים מהמגזר לתחום הדו-גלגלי בעשור האחרון. בשנות התשעים לראות בכפר ערבי אופנוע כבד נחשב לפאטה מורגנה.

מה שערער אותי, זו ההבנה כנראה עד כמה גדול הסיכון לרוכב אופנוע מגורמים שלא בשליטתו ולא ניתנים למניעה על ידו. חפץ שעף ממשאית לפניו ללא זמן להגיב, נהג רכב פרוע שנכנס בו מאחור או מהצד בפתאומיות וכו’ וכו׳.

הנתון הזה של אחוז ההרוגים (ואני די בטוח שגם הפצועים קשה) של רוכבי אופנוע הוא כל כך משמעותי שדי ברור שגם אם הרוכב אחראי, מרוכז וערני, נוסע בבטחה על פי תנאי הדרך, והאופנוע מושלם טכנית, הסכנה להיות מעורב בתאונה קשה עדיין גדולה בצורה יוצאת דופן מנהג ברכב.

עכשיו אני צריך לברר עם עצמי בכנות האם אני מוכן לקחת רמת סיכון כזו, שבהכפלה של כמה שנות נהיגה הופכת סטטיסטית לפסיכית.

דרך אחת להסתכל על זה היא מספרית, הסיכוי של רוכב אופנוע להיות מעורב בתאונה עם פציעה קשה הוא בן פי7 לפי13 - שזה המון.
דרך שנייה מספרית להסתכל על זה - זה שהסיכוי ברכב הוא 0.00001 ובאופנוע 0.0001 (מספרים מונפצים הבנתם את הרעיון).
דרך שלישית להסתכל על זה - היא 100%. 100% שתעשה תאונה ותפצע - השאלה רק כמה קשה.

המספרים משקרים בגלל הגודל.
מכלל הרוכבים, לשליחים על קטנועים בעיר נסועה עצומה ומסוכנת בהרבה לעומת "אופונעים" שרוכבים מחוץ לעיר. מהאופנוענים יש לפעמים חלוקה של גיל ונפח אבל לא סגנון רכיבה או כלי (אדוונצ'רים יחסית מאופיינים בקהל מבוגר יותר לעומת ספורטיבים.) יכולתי להמשיך בפילוח שמסביר את המספרים הנוראיים בהקשר אופנוענות אבל אני רוצה להגיע לפואנטה.

ההבדל הבטיחותי המשמעותי מבחינתי הוא רמות הריכוז. כשאני נוהג ברכב אני משתמש בחמישית או רבע מתשומת הלב שאני מקדיש ברכיבה. העירנות, הדריכות והחיפוש התמידי אחרי בעיות הופכים (בעיני) את הרכיבה לבטוחה כמעט כמו נהיגה במכונית. גם האפשרות להתחמק מבעיות שמכוניות לא יוצאות מהן (בתמרון או בתאוצה) מוסיף המון. אז איך לדעתי הגענו לסטטיסטיקה שלפיה אופנועים נורא מסוכנים?
אחוז קטן עבר הדרכות רכיבה.
היעדר תרבות וחינוך (בית מקום ראשון).
גיל - כי זקנים מפחדים יותר מצעירים.

[ayalzo]

וגם....
כי אופנוע הרבה יותר מסוכן.
אם כל שפשוף של רכב בחברו היה מקבל כותרת, היו סוגרים את המדינה.