חניית אופנועים-טריטוריה

[פיינשמקר]

חברים, אתם קצת קיצוניים בקטע של שחור ולבן. לא כל בקשה היא "חוצפה" מצד אחד, ולא כל אחד שלא מוכן לקבל בקשה הוא "אפס".
הכל עניין של גישה.
אם בחור היה ניגש אלי ומסביר לי בנועם את המצב, ומבקש יפה, תו"כ שהוא מודע לכך שזאת לא חניה שלו, אבל בכ"ז הוא רגיל לחנות שם כבר ארבעים שנה, הייתי מבין. לכו תדעו, אולי גם נצא לרכוב ביחד.

מצד שני, אם אותו בחור ייגש אלי ו"יודיע לי" שהחניה היא שלו, ושאלך לחפש לעצמי חניה אחרת,
ייתכן וזה יגרום לי להשתין לו כל בוקר על האופנוע (אם אגיע אחריו, ולא אספיק לתפוס לו את החניה דווקא). ואז כמובן שזה גם יתדרדר לדקירות ומשטרה וכל התרחישים שאתם מפליגים בהם בדמיונכם.

וזה כאמור דיון תיאורטי, כי דרך ארץ בעיני, היא כשמגיעים למקום חדש, לנסות לכבד את הנהוג בו ולגלות מעט צניעות.

גילוי נאות, הכותב חי במדינה שבה אנשים מוצאים את מותם בגלל ויכוחים על חניה.

צורת ההגשה לא משנה את מהות.
את המהות אפשר להגיש כיריקה לפרצוף, או עטוף בחיוכים ונועם.
פזר על זה סוכר ונצנצים למעלה, זה לא משנה.

הענין כאן מתמצה בטענה פשוטה - ״אני יודע שהחניה הזו אמורה להיות שייכת לכולם, אבל אני מודיע לך שהיא שלי. אז אתה אל תחנה פה.״

מבחן ההגשה לא רלוונטי לחוסר הלגיטימיות של עצם הבקשה. כפי שאמר כאן מישהו אחר, גם ״תלך להזדיין״ אפשר להגיד בנימוס.