יום ראשון בבוקר מוקדם, הרחוב עדיין חשוך ושקט, במזרח מחווירים השמיים, אני במדים, כפפות הקיץ כבר על הידיים, הקסדה ביד, מצמצם את הפער לעבר סופי...בדרך מחריד ממרבצם זוג גורי חתולים שהתנחלו למנוחת לילה על הכיסוי הכחול של סופי...גלגול מהיר של הכיסוי, השרשרת לתא המטען...משיכת צ'וק.. קיק ראשון, שני, שלישי...פם פם פם פם פם....מאז שהחלפתי לדיזה קטנה יותר ההתנעה ארוכה יותר, מזכיר לעצמי לבדוק שוב את נושא כיוון ההצתה והקרבורטור....יציאה לכיוון הכביש הראשי...ראשון שני שלישי ללא גז כמעט (המנוע קר עדיין) כדור השמש באדום לוהט ניתלה מעל קצה המסגד החדש של הכפר אום ליסון, ברקע רחש האנשים המתעוררים, ויוצאים מתפילות הראמדן, ומשאית מותנעת בקול...עלייה קצרה, ראשון, שני, שלישי, רבעי...הכנה לקראת הסיבוב הורדת הילוך בגז ביניים,(למנוע רעש לא נעים מכיוון הגיר למטה) ומשיכה של השלישי עד אמצע העליה...זהירות, אני מזכיר לעצמי... פסי ההרעדה, שפועלי העירייה החרוצים לא חסכו ובנו אותם לגובה, על מנת להסתיר היטב את הבורות בכביש בהמשך...המנוע כבר חם מספיק בכדי להעלות את הקצב, המתנ"ס השכונתי עובר חולף לו, הכביש ריק בשעה זו של הבוקר וכבר אנחנו בכביש הטיילת, זוג עורבים על הדשא של הטיילת רבים בניהם על גביע אשל ריק למחצה...הר הבית והמסגד ניצבעים באדום כתום....נשימה ארוכה ושנייה של התרוממות רוח מהמראה הנהדר הזה, שלא יודע שובע, למרות שאני רואה אותו כל יום...ימינה לאבו-טור היהודית, במקביל לחומת המנזר, הפותח שעריו לאורחים פעם במאה שנה... מחסני הרכבת הישנים, הכנסייה הסקוטית, ובית המדפיס הממשלתי, שסגר שעריו ועומד היום שומם וקודר בעיזבונו...הרמזור מנחש אותי והופך לירוק רגע לפני שהתכוונתי להוריד קצת מהגז...ירידה לכיוון הסינמטק, בריכת הסולטן או בשמה השני גיא בן הינום...בה ילדים קטנים, אויבים וקורבנות אדם הוקרבו למולך....חומות העיר העתיקה, כבר קרובים בטווח נגיעה, סלע אבשלום נוצץ מטל הבוקר... עדיין ירוק ברמזור שלישי שני, הטיה חזקה של הגוף, שלישי הזדקפות גז עד הסוף... שוב הרישרוש המרגיז מכיוון הספידומטר...."צק ליסט, לפרק ספידומטר ולבדוק מה מרעיש שם"...בית חוצות היוצר, מטר מהרמזור האור מתחלף לכתום, סופי ואני מדמיינים את צבאו של הסולטן סולימאן המפואר, חונים לפני הכניסה לעיר העתיקה...טוב אל תספרו לאף אחד עברנו, ואין איש בכביש שראה...נכנסים לשכונת ממילא, פעם שכונת פועלים ובה עשרות מוסכים זעירים, מתקנים את מכונותיהם של תושבי י-ם היום שרידים עלובים, לניהול קלוקל של העירייה ושכונת פאר ריקה לתושבי חוץ....ימינה חזק לכיוון ר"ח יפו, בדיוק במקום שלפני שנים, ארבו נציגי הוד מעלתה, שליחי המודיעין האנגלי לדודו של אבי, אח סבי...במטרה לתופסו ולהושיבו בכלא, הדוד, לוחם האצ"ל, מזהה את המארב, ומצליח להיעלם....הדואר המרכזי ברח' יפו עדיין ריק, חניות ראשונות נפתחות עכשיו במרכז העיר...משאיות גדולות ומכוערות מורידות סחורה ...ימינה חזק ומולי הכנסייה הרוסית, שעד לפני עשור כיפותיה היו צבועות בירוק, עד שמישהו החליט לשנות והיום הן צבועות בחום...
כניסה לחנייה מול מגרש הרוסים, והעמוד שהיה אמור לפאר את בית המקדש, ונישבר בעת חציבתו,
שוכב עדיין במקומו כפי ששכב באלפי השנים האחרונות...עשר דקות מהבית לעבודה...אלפי שנות היסטוריה...ומשוגע אחד...