ירושלים של חורף, אין עליה, נצבעת בכל פעם בצבע אחר, משחקי האור והצל של השמש והעננים יוצרים צורות שונות ומשונות במבנים, בחצרות, האוויר הנקי אחרי הגשם, והריח, זר לא יבין, את ירושלים לא רואים את ירושלים מרגישים. שש וחצי בבוקר, עשר דקות הביתה, טוב רבע שעה, הכביש רטוב. ממערב ענן שחור כבד מתריע בפני על הצפוי לבוא, ואני חרש, בדיוק כמו שסירבתי להקשיב שהציעו לי טרמפ ברכב הביתה, מניעים, ההתנעה קשה יותר משהגיעו הימים הקרים, צ'וק בלבד כבר אינו מספיק וצריך אורך רוח וסבלנות בכדי להניע, לוקח לה גם יותר זמן לגב' להתחמם',זניח. יציאה לכיוון רח' חשין בסיבוב שמאלה סופי מגמגמת, רמז למיכל שהתרוקן, ובאין ידית ברז דלק לא יעזרו כל הניסים שבעולם, עוד קצת חמודה תחנת הדלק, סופי אוזרת כוחותיה אני ממתן את הסיבוב ביד ימין, עוברים על פני תחנת דלק "דלק", מצטער מאמי לפה לא נכנסים יותר, רק סונול, או פז, מתוך האפרוריות וטיפות הגשם הראשונות, נשלחת קרן שמש מהוססת אחת ומאירה את מגדל י.מ.ק.א באור זהוב,
המגדל שזכה באור הזרקורים, מותח אבריו, מבריק בניקיון כתליו הרחוצים מגשם, מתגאה בייחודו. הסך הדעת שפגע בי למראה הנהדר, גורם לי לפספס שלולית גדולה, הגלגל הקדמי כבר בפנים, אסור ללחוץ ברקס, גז גז עוד גז, אני שומע קול מהעבר מהדהד בקדקודי, ורואה בעיני רוחי את מדריך הנהיגה ההולנדי מסמן לי בידיו, גז, הפתרון האולטימטיבי שלו לכל בעיית אחיזה, כן נתתי בגז, הקדמי גישש לו קצת מחפש אחיזה, האחורי חבר למאמץ וסייע להוציאו מהבוץ, קצת דרמה בגלגל האחרי כשפגש את המים והצלחנו להתייצב, קצת נרטבנו, ירידה ברח' קרן היסוד, גן הפעמון מימיני, וכניסה לתחנת הדלק, בעת התדלוק נפתחו ארובות השמיים, וברד החל לרדת...הביתה הגענו רטובים עד לתחתונים-היה כייף
ציטוט ההודעה בתגובה