סופי איננה, במקום בו הכל התחיל בדואר, הועברה רשמית סופי לידיים זרות.
הנסיעה האחרונה הייתה עצובה, סופי נמרצת כתמיד נהנית מהרכיבה טסה שטה
לה, המנוע מפקפק בצורה סדירה מהדהימה, הנסיעה חלקה, וההבדל בין המפלץ
לנסיכה מתחדד יותר מתמיד, כמה מהר שוכחים, שוכחים תנוחת רכיבה כעת גם בולט
חוסר היציבות ומחסור הכוח מול המפלץ הכבד, שוב אנו צולחים פקקים צרים עם אפס מקדמי
זהירות, עוד רגע וזהו, נהנה מכל רגע אחרון מבקש לזכור רק את הטוב וזהו, סופי עברה
למשכנה החדש.

הכסף בוער לי בכיס, מיהרתי לבנק להפקיד אותו, עצם נוכחותו אצלי לא נעימה לי, ההרגשה
מחורבנת, סופי היא יותר מכסף...לא יעזור.

הרכיבו אותי הביתה על גבי פלסטיק 125 סמ"ק, כבר שנים לא ניגנתי כינור שני ברכיבה,
הפלסטיק המזרחי הזה לא יבין בחיים מהותה של נשמה איטלקית, אין ולא יהיה לו פרומיל
מהאופי הקסם והנוכחות של הנסיכה שלי. הוא גם לא ישרוד כמוה!

בבית החנייה של סופי מיותמת, כמו שן חסרה בפה מחייך, נשארנו רק אני המפלץ.
להתראות סופי שלי, היית לי ידידת אמת, ניפגש בחלומות