פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

סיכום אירועי היום, בסך הכל הכללי יום מוצלח למדי, אחרי המפגש הראשוני הכושל משהו, וההרגשה הקשה, של מה לכל השדים עושים עכשיו... ניתנה לי הזדמנות ראשונית לבחון את המצב לאשורו...בשלב הראשון לימוד כללי ובסיסי של הווספה, תוך התמקדות בנקודות חולשה קריטיות, השלב הבא היה פרוק מסנן האוויר בשלב הזה הובחנה הבעיה הראשונה, כבל הצ'וק קרוע והמנוע היה זקוק לתערובת יותר עשירה מהרגיל, פתיחה ידנית של הצ'וק ומתן קיק בריא והמנוע מתעורר לחיים למס' שניות....כבר סימן מעודד... השלב הבא היה הוצאת מיכל הדלק והעברה של ברז הדלק, למצב רזרבי ברז הדלק בווספה מאובטח בגומייה השומרת אותו מחובר לבודי... גומייה זו החזירה נשמתה לבוראה לפני שנים, כך שבפועל רק אם גישה ישירה לברז הדלק ניתן לשנות את המצב...הדלק זורם לקרבורטור והנסיכה סופי מתעוררת לחיים...כיוון קל של הטורים והיא מפמפמת לה באיטלקית שוטפת, ומכסה את שמי החנייה בעשן כחלחל....לאחר דקה או שתיים שהלב פועם בעוז, אזרתי אומץ וביצעתי את הסיבוב המשמעותי הראשון....אז ככה החיים על האוכף בכלי שגילו פחות בארבעה שנים מגילי, גורמים לך לשנות מוד במצב הרוח, אם שאגה של R מעבירה אותך למצב אטרף, הרי הפימפום השקט משדר (לי לפחות) שקט ושלווה, סיבוב קטן בחניה למצהלות השכנים, שרגילים כבר לראות כיצד גרוטאות מתכת מתעוררות לפתע לחיים ולמפגן אור קולי של אש, רעם ותימרות עשן... וחזרה למקום החנייה וארגז הכלים לצורך מקצה שיפורים...בסיכומו של דבר...
למחר מתוכננת פרוצדורת העברה סופית של הבעלות, הוצאת אישור זמני לתנועה לצורך תיקון, נסיעה עצמית למוסך להחלפת צמיגים כיוון ברקסים, שמישהו שכח לספר להם שתפקידם גם לעצור, ורק לאחר דין ודברים עם כלי העבודה שלי ניתנה הסכמה שבשתיקה שיסיעו מדי פעם בעצירה מכובדת...אישור בלמים ונסיעה לטסט....