פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

נוסעים, הכיוון מערב, אחד מאותם ימים בהם מדגדגת בלוטת החשק לצאת להרפתקה קטנה ולא מזיקה, כיוון שלפתע הקירות בבית סוגרים עליך, ונעשה כבד ומשעמם, הכלים נערמים בכיור, אבל בחוץ שמש ונעים והנוף מזמין, יציאה זריזה מהחנייה, ונסיעה לכיוון כביש הרכבת מזרח, שם מוזר, שניתן לפרויקט הכביש החדש שמחבר את השכונה בצידה הדרומי, עם שכונת תלפיות הישנה, ואזור התעשייה, וקובע גבול ברור בין השכונה היהודית לערבית. הכפר הערבי צור בהאר חולף על פני, כפר ערבי טיפוסי שהמודרניזציה כרסמה כל חלקה טובה בו, את בתי האבן המסורתיים היפיפים, אלה שנתנו לבתים הערביים את שמם המפואר, את הכיפות העגולות והמרפסת על הגג, בהם מטפסת הגפן העתיקה ומצלה על היושבים בה בימי הקיץ הלוהטים, החליפה הבניה המתועשת, ללא תכנון הוד והדר, שטחים חקלאיים נרמסו ביד גסה, ואת עצי הזיתים, התאנים והטרסות, החליפו שיכונים רבי קומות מכוערים, אפילו המסגדים החדשים שצצו בכפר, אינם כתמול שלשום, את קולו הצרוד של המואזין הקורא לתפילה, מראש המגדל, החליפה מערכת הגברה משוכללת, שממררת את חיי השכנים היהודים,את כיפות הצריחים הירוקים, מקושטות היום נורות ירוקות המאירות אותן באור נאון זרחני ותאורה פסיכדלית. העליה קשה לסופי, ואני מוריד הילוך, מלון דיפלומט מימיני, והקונסוליה האמריקאית שנבנית ומוחקת זכר גדול לילדותי המאושרת בברכת גני יהודה ומטעי הפרי של קיבוץ רמת רחל. עוברים מתחת לגשר המחבר בין שכונת ארנונה לקיבוץ, אריות המתכת, משני צידי הגשר, מחייכים אלינו, ומספרים את סיפור האריות בירושלים, העתיקים והחדשים, שירושלים מלאה בהם, הטיול בעקבות האריות בירושלים ממלא מסלול המקיף יום שלם, ותופר את ירושלים העתיקה והחדשה, כאחד, מעניק לחובבי הצילום ונוסטלגיה מתנה בלתי נשכחת. אדום ברמזור, מבנה הפיל-בוקס, שריד מנדטורי לתקופה אחרת, עומד ניצב כשומר על הצומת החדשה, שקמה לה לפתע, עדיין מופתע מכך שיד עלומה הזיזה אותו מהמקום בו ניצב במשך שנים, עת שירת בשרות הצבא האנגלי כעמדת שמירה, שנים לאחר שעזבו הבריטים את הארץ, שימש כמחסן וכשומר הברז הראשי של המים, לקיבוץ רמת רחל ומטעיה, עד שהוכרז כמבנה לשימור, והוזז ממקומו לטובת הפרויקט, ובכל כמה שנים מחליף הוא צבע, על פי שיגעונותיהם של פקידי העירייה השונים. ממש מימין גר אדם מיוחד, המחזיק תדיר ברשותו כמה וכמה כלי אספנות ממנועים, שבשעתו לא היה מוכן לשמוע ממני שום הצעת מחיר לגבי ה-MG השחורה שלו, השמועה (המבוססת) מספרת על מנוע שרירני וקושרת לרכב אגדות אין ספור, שרק אדם אחד, יכול להזים או לאמת (...), נוסעים לכיוון קבר רחל, חולפים על פני המנזר, שממש מולו, עדיין עומדות חורבותיו של מנזר הקדום יותר, בתקופה אחרת, היה כאן ישוב מפותח ודרך המעבר העיקרית לכיוון בית המקדש, לבאים מבית לחם וחברון, בתקופה האחרונה נחשפו במקום, עשרות רבות של אתרים וממצאים קדומים, רצפות פסיפס, ואמת מים קדומה שהובילה בפרויקט הנדסי משוכלל, מים, מברכות שלמה לעולים לרגל ולעיר דוד, בהפרש גובה של חצי מעלה לאורך עשרות קילומטרים, ולחשוב על כך שהיום, לא מצליחים עובדי העירייה, לנקז את המים שמצטברים אחרי הגשם הראשון בכבשים ובצידי הדרכים. השמיים נעשים קודרים יותר והשמש נעלמה, שולח יד לעבר הפנס הקדמי לוודא שהאור דולק, אכן דולק, בכל עוצמת ששת הוואטים שלו, מאיר ומכסה את הכביש על פי עוצמת הגז, הרוח המכה בפנים קרירה יותר, וחודרת את המעילון הדקיק ששמתי עלי, טיפות הגשם הראשונות לא ממש מפתיעות אותי, סתיו עכשיו, וזה צפוי, כשהגשם הופך לכבד יותר, זה הרמז שצריך לחזור, פניה הדוקה וחזרה זהירה לכיוון הבית, הנסיעה הופכת לכבדה משהו והסיבובים זהירים, הכבשים עדיין לא נשטפו כהלכה, וקיימת סכנת החלקה, האמת ממש לא רציתי לבדוק את יכולותיהם של הצמיגים הסיניים החדשים. ריח הגשם הראשון, מעורבב באבק ואדמה רוויה, ירושלים, סתיו 2006 סופי אני והגשם הראשון.