פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

אמש הוקפצנו סופי ואני לעבודה מיום החופש שלנו, בעקבות הפגנות החרדים בי-ם. השבת הייתה אביבית ושוטפת השמש, שגרמה לנו צביטה בלב על טיול האופנועים שהתבטל לו, וניצלנו את הזמן לסיבוב מהיר בכבישה השקטים של י-ם, ירושלים של שבת אינה ירושלים של חול, השקט הזה שיורד עליה מהמולת יום השישי, החל משעות הצהרים המאוחרות, ריחות הבישולים העולים מהבתים... והכי חשוב התנועה שמידללת לה, לא מדובר על עצירה כללית של התנועה, אבל נפח המכוניות הנעות בכבישים יורד בצורה משמעותית, וניתן ליהנות מרכיבה רגועה ונינוחה, ללא צורך להילחם על חייך בפקקים, בצמתים וברחובות, ישנם שעות, בעיקר בחורף, בהם את מוצא עצמך נע כמעט לבד בכבישים, מתפללים עטופים בטליתות, חובשי כיפות ולבושים בגדי שבת וחג, משפחות משפחות נעות ברגל על המדרכות, ודומה שאפילו הרעש התמידי האופף את חיינו, מנמיך ראשו לקדושת השבת. אי אפשר לטעות, וגם אם התבלבל לך מניין הימים בלחץ העבודה, ניתן תמיד על פי התחושה להשיבו על כנו. יצאנו לעבודה בטרם צאת השבת, במסלול הקבוע, תוך התבוננות וצפייה בשינוי העובר על י-ם במעבר שבין הקיץ לסתיו המאוחר. ומאוחר באותו לילה חזרנו הביתה, החושך שירד מוקדם והקור, הבריחו מהרחובות את אלה שלא היה לה מה לעשות מחוץ לבתים החמימים, ואילו אלה שנשארו מיהרו לחזור לבתיהם על מנת לקבל את יום העבודה הראשון של השבוע, כך או כך הכביש היה פנוי ויבש עדיין, מנועה של הסופי שהלך והתחמם ככל שרבו הק"מ הגיב בעליצות, לכל סיבוב ידי הימנית, החושך גרם לנו להאמין שאנו נוסעים מהר יותר ממה שנסענו באמת, בתיה, מגדליה ומסגדיה של י-ם, מוארים בלילות ומבליטים מתוך החשכה את גדולתם ייחודם ויופיים, וכל נסיעה כזו בלילה היינה חוויה בפני עצמה, למי שאינו מפחד מהקור, מהנסיעה, וליבו פנוי ברגע זה ליהנות מיופייה, מצפה עושר רב. עשרה קבין של יופי ניתנו לעולם, תשעה לקחה י-ם.