פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

החתולים הירושלמיים הם זן אחר לחלוטין, ואין לבלבל אותם עם חתולי הבועה התל אביביים המפונקים, הניזונים מסושי, ומוקצ'ינו. החתול הירושלמי הוא שורד קיצוני, בכל רמ"ח אבריו ושס"ע גידיו. בימי החורף הקרים החתול הירושלמי מכפיל את גודלו, מגדל פרווה סמיכה להגנה מהקור, וניראה מאיים לא פחות מבן דודו הנמר הסיבירי, יש להם לחתולים אין ספור שיטות חימום, שהיו גורמים לכל ההומלסים בעולם להוריק מקנאה. ולמה אני מספר לכם כל זה? בחודשיים האחרונים, אימץ את סופי חתול כזה, והרשה לי בטובו להיות עד מהצד ומליץ יושר על כושר ההמצאה וההישרדות שלו. לסופי כידוע שני כיסויים, האחד כיסוי חג ומועד, חדש שניקנה ביומה הראשון אצלי, בצבע כסף המתקפל לכדי כדור קטנטן היכול להיכנס בנקל לתא הכלים, הכיסוי הזה מלווה אותנו תמיד בכל הטיולים והמסעות, לצורך כיסוי זריז, על מנת להעלים את סופי מידיים חמדניות ועין הרע. השני שימש במקור לכיסוי זרוע מכאנית גדולה של באגר, נפל ממשאית ואומץ על ידי, עבר מספר התאמות הכרחי, גומיות מתיחה, פתח להעברת השרשרת וכו' אולם מכיוון שהכיסוי לא תוכנן במקור לממדיה של הווספה הוא מכסה את סופי עד גובה הגלגלים בלבד, הכיסוי הזה משמש אותי בעת קשירת של סופי ע"י הבית, ומונע חדירת גשם בצורה מושלמת, ברם, עוביו וגדלו אינם מאפשרים לי לקחת אותו לכל מקום ולכן כאשר אנו יוצאים לדרך, הכיסוי הנ"ל נישאר מאחור. באחד האמשים כאשר הגעתי בבוקר לנסיעה, הפתיע אותי החתול בשעה שקפץ לפתע מתוך קרביה של סופי והפחיד אותי למוות, הנ"ל בחר להתמקם במשטח הרגלים של סופי על שטיח הגומי המבודד, כאשר הוא מוקף בחום המנוע שנישמר בכיס האוויר של הכיסוי ומוגן מהרוח הגשם והקור! לאט לאט התחלנו להתרגל אחד לשני הוא למד לזהות אותי בבוקר כשאני מגיע, יוצא לו באטיות מתוך הכיסוי, מתמתח שולח מבט מזלזל לעברי ומתרחק לטווח ביטחון, הדבר הכי מעניין הוא שהחתול הנ"ל למד לזהות אותנו גם בבואנו, והוא נעמד לו, במרחק יריקה, ממתין לי שאסיים את טקס כבילתה וכיסוייה של סופי, שולח בי מבט אומד, בודק שאכן התרחקתי מספיק והופ הוא מוצא לו את הדרך פנימה. וסופי? לסופי לא ממש אכפת, להפך עכשיו יש לה עם מי להעביר את הלילות הקרים...