פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

התעוררתי בבהלה... צריך להתקשר דחוף לחברה ולהגיד להם שאבא לא מוכן לתת את הפיאט לנסיעה לים, היה לי קצת מוזר שהרדיו לא העיר אותי כמו תמיד לצלילי להקת תיסלם... רגע, מה עושה פה הכלבה הזו שמכשכשת לי בזנב, והחדר הזה, והאישה לצידי. וואו מסתבר שלחוסר שינה יש את ההשפעות שלו... דווקא היה יכול נחמד לנסוע עם החברה מהשכונה שוב לים בפיאט 131 סופר מרפיורי של אבא, כשצללי עין הנמר בוקעים מהרוסטאר 7000 הישן והטוב...שמיים בהירים בוקר פנוי פחות או יותר ומיכל מלא, לא צריך יותר מזה...מחכה בקוצר רוח לסיום שעת העוצר, כמה סידורים והבוקר שלי, צריך להגיע לקישלה למסור משהו ומשם הכל פתוח, אני מאוד אוהב להסתובב בעיר העתיקה, מעיר את סופי ומפליגים לדרך, חולפים ליד השכן החדש ישן, מסתבר שגרתי בסמיכות לסלברטי ידוע ומשפחתו, ששכבו להם בשקט באלפיים ומשהו השנים אחרונות, דווקא משפחה טובה הייתה לישו, שקטים למרות שדווקא בשמו נרשמו תקופות אפלות בהיסטוריה העולמית.....
ממשיכים בדרך חברון הפקק הבלתי נמנע, עבודות הרכבת הקלה פוקקות את ירושלים וכבר עלו בחיי אדם, לסופי הקיצורים והפתרונות משלה לפקקים, ואנו כבר בירידה לבריכת הסולטן הדורמציון נוצצת לה מימין ומשמאל ימין משה ומשכנות שאננים, בשער יפו אני מוריד שני רגלים לקרקע הרצפה העתיקה מרוצפת באבן ירושלמית, והגשמים גרמו לשקיעת האבנים ולהפרשי גובה שגורמת לסופי להרגיש כמו אחרי מסיבת פורים עליזה במיוחד, והצמיגים הסיניים לא מצליחים למלא תפקידם ביעילות ונדרשת לא אחת התערבות הרגל האנושית למניעת נפילה מביכה במיוחד. הכניסה לקישלה, מסתבר ששכחו להודיע על בואי והשומר מסרב לאפשר לי להיכנס עם סופי פנימה, סופי לא מרוצה בעליל, אבל השומר מבטיח להשגיח עליה האופן אישי, נכנסים לבניין האפל, אי שם בשנות הארבעים ישב סבי ז"ל בבית המעצר ממש כאן, לאחר שסירב להסגיר את אחיו לוחם האצ"ל, כעשרה ימים ישב בתא מוכה פשפשים וכינים כשאיש בבית לא יודע היכן הוא, וכשחזר סוף סוף הביתה סירבה סבתי להכניסו לבית, לא לפני שיפשוט בגדיו בחצר המרכזית ורק לאחר ששרפה את בגדיו, ושטפה את סבי בחצר בצינור, בחודש פברואר קר במיוחד, גילחה את שערות ראשו הורשה סבי להיכנס הביתה לכוס התה הראשונה שלו מזה זמן רב, כמה ימים מאוחר יותר תפחה באופן מפתיע קופת האירגון בסכום ענק, וסבתא לא הבינה כמעט עד יום מותה לאן נעלמו החסכונות והכסף ששמרה לימים גשומים, זו הייתה נקמתו של סבי ז"ל בבריטים. היום התאים כבר נראים אחרת, והיומנאי מדבר עברית מתובלת בערבית גרונית...וסבא עליו השלום מחייך אלינו מלמעלה.
עובר על יד חצר הסוסים ואומר שלום לקצין הפרשים במקום, משלים את המשימה ושוב אנו חופשיים לדרכינו, סיבוב בתוך החומות לפינות החמד הנסתרות ברובע היהודי, קצת בייגלה ערבי, כעק כפי שסבתא שלי ז"ל הייתה קוראת לו, והביתה סופי מפמפמת לה במרץ מרוצה בעליל מהטיול והמראות.