פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

בעיטה ברגלית ההתנעה, וסופי ומניעה באחת, בלי גמגומים ובלי מחאות, האחות החדשה מאיימת עליה, היא יודעת שזה לא הזמן לקונצים...נכון שהבורג הסורר של המספר עדיין משתחרר כל כמה מאות ק"מ בצורה מסתורית, ופה לפתע מתגלה בורג שאבד, אבל מעבר לכך יוק...לפני שבוע חגגנו שנה ביחד, לא הייתי זוכר אם לא הייתי עובר במקרה על הניירת ומגלה כי ניגמר לסופי הביטוח שבוע קודם, מה שאומר בדיוק שנה לזוגיות.
החיים נעים במעגלים נסו לדמיין את קו החיים כקו ישר שאתם צועדים בו לעבר האופק, שבכל נגיעת רגל שלכם לאורכו, מסמלת עוד צעד במסע, ושולחת גלים מסביב, כמו אבן שנזרקת למים ומעגלים יוצאים מהמרכז ומתרחקים, משקל הצעד קובע את עוצמת המעגל יש מעגלים קטנים שנסגרים בטווח הקצר, ויש כאלה שנפגשים איתם רק שנים מאוחר יותר, הרומן שלי עם כלי הרכב דו הגלגלים התחיל באזור גיל עשר, ומאז נשלחו אלפי גלים גדולים כקטנים וחלקם פוגשים אותי עד היום, חלקם כבר פגשתי, וחלק לא אפגוש לעולם..., ההונדה החצי השחורה שהייתה משאת נפשי בגיל שש עשרה, פגשה אותי מחדש בגיל ארבעים וכנראה תעזוב אותי בקרוב, או שלא... הווספה הלמברטה, רעי הדו גלגלים שליוו אותי במשך השנים לטוב ולרע בכל יום אני מקבל ד"ש כזה או אחר מאחד מהם, בזכות צליל, ריח ומראה...תמונות מן העבר סגירת מעגל. סופי מפמפמת במרץ בקצב שלה אנו לא ממהרים לשום מקום, מאזינים לצלילים ולריחות, האנשים וכלי הרכב מתרוצצים להם בקצב מהיר של ערב חג, לרוץ, לדחוף, להספיק להצליח לדחוס עוד כמה דברים במסגרת הזמן המוגבל, מחלקת הלב בהדסה מלאה בכאלה שלא ידוע לעצור בזמן.... לאנשים כבר אין סבלנות, החיוך הפך למשהו נדיר, עזרה? אין בכלל על מה לדבר, פעם כשהיינו פוגשים ידיד זר תקוע עם האופנוע שלו בחצי הדרך, היינו עוצרים לברר אם יש מה לעזור, והיום קצת שכחנו, אנחנו עסוקים מדי בדברים חשובים באמת, כסף, עצמה, שררה, שלטון, וימותו הקנאים....
סיבוב חד, הורדה לשלישי, מציאת נקודת האיזון, הטיה עוד גז ויציאה סופי מזדקפת לבד, ללא עזרה יודעת ומבינה, המחסור הכרוני בכ"ס מחייב נהיגה אופטימלית, ניצול של כל פוני איטלקי עד למקסימום מבלי לגרום לו להתעייף ולקרוס לפני הזמן, הנהיגה הטכנית המחושבת והרגועה מהירה יותר מהנהיגה הפראית, במיוחד אצל סופי שהמעברים החדים העצירות המרובות והטכנולוגיה המיושנת לא עוזרים לה במיוחד. אנו כבר למדנו להנות ביחד מהחלפת הילוך מוצלחת בזמן, משיוט רגוע מהנופים והמראות.

צעירה גבוה ואתלטית, מחוברת באינפוזיה למדיה דיגיטלית כלשהי באוזן, רצה לאורך הטיילת ובידה מחזיקה כלב ענק, אנחנו נדרכים, המפלץ מרגיש בקיומינו הרבה לפני היפיפייה, יש משהו באופנועים שמשחרר בכלבים האלה איזה יצר קדמון, כאילו שחררו לפניו ארנבת לפני האף, אנחנו בורחים לנתיב המרוחק, האוזניים מזדקפות הזנב מוטה לאחור והוא פורץ לכביש... הבחורה מתנתקת בפתאומיות מהעולם הדיגיטלי למציאות נושכת, מנסה להשתלט על המפלצת...אנחנו כבר רחוקים, תכנון, ראיה לרחוק וקריאת המצב בכביש!
המדריך ההולנדי שלי לנהיגת מרוץ, היה מרוצה מהטכניקה, מסופי קצת פחות.