פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[MADMAN1200]

נהדר!
עוד בבקשה...

[השושנים]

נהדר!
עוד בבקשה...

תודה, כייף לשמוע שעוד מישהו חוץ ממני נהנה.

[השושנים]

האהבה עיוורת, אין ספק, היא גורמת לך להתנהג כמו אידיוט, בניגוד גמור לתדמית שלך, לאמונה שלך, לך עצמך... גורמת לך לעשות כל דבר, גם דברים שנשבעת שלא תעשה לעולם. אתה חוזר להתנהג כמו בגיל העשרה ולהתנהג כאילו אין מחר...
האהבה מגמדת את הפגמים והחולשות אצל האהובה, וגורמת לך עצמך לרחף על ענן ולא לראות ולא להקשיב לקול ההיגיון, לאישה, לחברים, למומחים ולנשמות הטובות....בשבילך היא הכל ולא כלום, ממשית כמו החלום והפנטזיה, ולא יעזרו דברי שכנוע וחוכמה!

האהבה נותנת לך כוח ששכחת כבר שקיים בך, אתה קם עם חיוך וישן בחלום, ולא מפסיק לפזר קטעי מנגינות בזיופים מחרידים...
הרומנטיקה גועשת בדמך, והכל צבוע בצבעי זריחה.

למה אני מספר לכם את זה?...השבוע זכיתי להניח עכוזי על כלי יפני, ששורשיו נעוצים עמוק באסכולת הדו"גים הדומים דמיון מפתיע לסופי, הוא חזק יותר (הרבה יותר) הוא חדש יותר (יותר חדש מחדש) פלסטיק נוצץ מבית טוב, חשמלי מפנק, נוסע כמו חלום מהיר חזק ואלגנטי, נוכחות של בראד פיט, ארלונד שוונצנגר ובילי קלינטון ביחד! מקום בשפע, אחריות עד הפנסיה, ומיכל דלק שלא נגמר...עליתי, רכבתי, שכחתי. שכחתי לרגע אחד קטן. נהניתי ואהבתי את רגעי החסד, וחזרתי.

חזרתי הביתה למוכר ולבטוח... לאהבה האמתית השורשית זו שאינה תלויה בדבר, אהבת נעורי המקומטת והחלודה, החלשה והאיטית, עם הכיסא הקרוע והמרופט...שמכירה אותי בדיוק וסולחת לי, סולחת לי על מעלותי וחולשותיי, יתרונותיי וחסרונותיי ומקבלת אותי בדיוק כפי שאני...אידיוט מושלם.

לרכב לתוך הזריחה זה מאוד רומנטי....אבל גם כואב בעיניים!

[השושנים]

כשהכל הולך הפוך, לפעמים עדיף להישאר במיטה. בתחילת השבוע אחרי משמרת ארוכה החלטתי להתעצל ולא לתדלק את סופי שהתחננה נואשות לטיפת אוקטן 96, ההיגיון העקום (שעובד לאט לאחר 24 שעות ללא שינה אמיתית) אמר כי אתדלק לפני המשמרת הקרובה, שהרי "לא יקרה כלום" אם אצא עשר דקות קודם ואתדלק.
לאורך המדרכה בה אני נוהג לקשור את סופי, עמדו המון מכוניות והמרווח הקרוב ביותר אילץ אותי לטפס על מדרגה גבוה יותר מהרגיל, סופי טיפסה את התוספת ללא מחאה אמיתית, פרט לגניחה קלה מכוון הגחון, קשירה זריזה לעץ, כיסוי ושנינו התפננו לשינה בריאה.

יומיים אח"כ:
מרפי מחליט לעבוד שעות נוספות אצלי, יציאת בוקר על הדקה, חישוב זריז אומר כי במידה והתדלוק יעבור ללא בעיות מיוחדות יישארו לי אולי חמש דקות להופיע בזמן לעבודה!
מרפי ימ"ש מחייך....מיד ביציאה מהחנייה סופי מייללת כמו חתול שדרכו לו על הזנב ומישהו חובט בו עם מגבת רטובה על הפנים.
סוד גלוי הוא, שאני שומע רק באוזן אחת (הפרחים לצה"ל) ולכן פרט ליתרונות הטבעיים בכך, שתמיד ניתן להגיד לפולנייה שלי "מצטער לא שמעתי", קשה לי גם לאתר כיוון של רעש מסוים, כמובן שהקסדה על הראש לא תורמת לעניין.
ההבחנה המידית הרעש מהגלגל הקדמי...עצירה מבט לשעון, בדיקה יוק...הכל תקין! ממשיך לכיוון האחורי כלום שיגרה מרגיעה,
המשך נסיעה והיללה הופכת לקונצרט...טוב נבדוק בתחנת הדלק, מתדלק, פרוק זריז של החלקים הבסיסים כלום... נסיעה ללא מנוע מבהירה שמדובר ברעש שנובע מכיוון הגלגלים...החלטה חפוזה ממשיכים עד לעבודה, מגיע לעבודה על הדקה! כמובן שבדרך כל הרמזורים אדום...מרפי עובר לצחוק מלגלג, מהירות הנסיעה חצי מהרגיל למנוע נזק מיותר...

שמונה שעות מאוחר יותר:
אני בעזרת חבר מבצעים בדיקה לגלגלים החבר לוחץ על הסבל, הגלגל הקדמי מתרומם, אין חופש מכיוון המייסב, אין "עצם" תקוע באופן, הסיבוב חלק וחף מרעשים, עוברים לאחורי... סופי מונפת אלעל סיבוב של הגלגל האחורי מתריע...גרררררר גררררר
מבט נוסף אחד מבהיר את הבעיה:

יומיים+שמונה שעות אחורה:
העלייה על המדרכה לחצה את עמעם האגזוז של סופי לכיוון הגלגל האחורי ונוצר חיכוך בין הגלגל לדוד האגזוז...

הפעולה, מכה קלה ביד מישרת ומרחיקה את הדוד למקומו הטבעי, חיזוק נוסף של בורג ההידוק ו...החיים חוזרים לנתיב המהיר!
המסקנה: אל תידחו למחר מה שאפשר לעשות מחרתיים!

[השושנים]

מצב נפשי משפיע על הרכיבה נקודה!

לאחרונה שמתי לב שמשהו קצת חסר ביחסים ביני ובין סופי, לכאורה שיגרה בריאה, יחסים מצויים של תן וקח, מעט תן והרבה קח, אם נהיה ישרים, אבל באמת שלא נשמעו תלונות באיטלקית.

ביום שיש האחרון התפנה לי קצת זמן ועשיתי משהו שהזנחתי אותו התקופה האחרונה, צאנו קצת לטייל, לא משהו גרנדיוזי גדול, פשוט היא אני והטבע. ההרגשה הייתה שסופי מתנהגת יותר טוב מאשר ביום יום, יותר נכונה לשתף, יותר נועזת, יותר זורמת,

רציתי להבין מה יום מימים, ואז זה היכה בי:
לאחרונה החלפתי בעבודה את הבוס שלי, וכתוצאה השתנה מעט לוח הזמנים שלי, במקום להיות בעבודה ב-0630 שפרוש הדבר לצאת בשעה שש מהבית ולרכב בצורה רגועה עם הזריחה, היציאה מאוחרת יותר והצורך להגיע עד לשעת העוצר גורמת לי להיות לחוץ יותר בנושא הזמנים, פחות קשוב לטבע ויותר קשוב לתנועה המתרבה בשעות אלה... הצורך להגיע בזמן גורם גם לבצע מעשיים שבדרך כלל כאשר עתותיי בידי אני לא נוהג לעשות!

דוגמא נוספת כיצד הכלי והסביבה משנים את מצב התודעה שלך, מכיר ויודע כל אופנוען. בכל פעם שמישהו עולה על כלי ספורטיבי
מיד לאחר ההתנעה הוא נותן שתיים שלוש מכות גז בריאות...(מוכר לא) צליל המנוע ונביחת האגזוז מכניסות את הרוכב ל"מוד" מאוד מסוים ועכשיו אם יש אנשים בסביבה, בעיקר אנשים מהסוג היפה, תמיד אבל תמיד היציאה לדרך תהייה מהירה מהדרוש, ויהיו גם כאלה שיניפו גלגל לאוויר, ללא צורך אמיתי באמת! אם יד על הלב, איזה רוכב שהגיע ראשון לרמזור והצטרפו אליו כמה רוכבים נוספים לא ניסה לצאת הראשון מהרמזור ללא קשר לטיב האופנוע או יכולות הרכיבה שלו? צורך נפשי קדום? יצר תחרות? לך תדע...

גם העייפות משפיעה על הרכיבה, התגובות איטיות, וחוסר הרצון להרים עצמך מכיסא הרוכב בהתקרבך לבאמפ (התודות לעירייה) או בור בכביש גורם לך להעדיף ולספוג חבטה על פני הפעלה של השרירים העייפים. לכל אלה השפעה קריטית על טיב הרכיבה, המהירות וההנאה ממנה!

זאת ועוד ברכיבה בקבוצה, תמיד הרכיבה לא תהייה זהה לרכיבה הרגילה שלך, הרצון להראות, להרשים, להיות חלק מהקבוצה גורם לך להתנהג קצת אחרת. קצת שונה, פחות טבעי.

בקיצור, מי שרוצה באמת ליהנות מהכלי שלו (המכאני המכאני סוטים) חייב לפתח יותר את שעות הפנאי שלו על חשבון השעות האחרות בהם הרכב משמש יותר כמכשיר ופחות כידיד!

וסופי? סופי מחייכת בסלחנות למודת ניסיון ומלמדת אותי בסבלנות של נזיר זן פרק נוסף מהוויות עולם הרוח!

[השושנים]

[השושנים]

נשים רוכבות-מוקדש לכל הרוכבות באשר הן!

סופי ואני יצאנו לחופש, אחד מהיתרונות שאנו לא מוגבלים לשעה או למקום מסוים ואנו נהנים לשוטט לנו ברחבי ירושלים.
באחד מהאמשים האחרונים, הסבה סופי את תשומת לבי לרוכבת חתיכה (לפחות על פי מה שהספקנו לראות מבעד לקסדה ומשקפי השמש) הרוכבת שהתניידה לה על פלסטיק אופנתי 125 בקלילות מרשימה לבשה מכנס קצרצר שחשף רגל חטובה ושזופה שהסתיימה לה אי שם למטה בסנדל אצבע מרשים ואצבעות ארוכות משוכות בלאק אדום בוהק (שרי רד באנגלית).
על גופה האנורקטי בעליל, השליכה גופיה ירקרקה, כפרצופי הנהגים שצפו בה מבעד לחלונות רכבם בפקק הארוך,
והגופייה שהתאמצה ללא הצלחה לעטוף את פלג גופה העליון שניראה כי אחד מטובי מנתחי הפלסטיק, בארץ או בחו"ל השקיע לא מעט זמן כסף וסיליקון, בשיפור המראה. קסדת חצי, תואמת את צבע הקוראיני/סיני/יפני שלה, אודם תואם את צבע הלאק, ומשקפי שמש סטייל קריסטיין דיור...
יש משהו בנשים רוכבות. יגידו עלי שוביניסט, יגידו חרמן, אבל רוכבות אופנוע עושות לי את זה...משהו בישיבה המפושקת, הרכינה קדימה לכידון, היכולת שלה להתמודד עם רכב לא שגרתי ונותן פרט ליכולת להגיע ממקום למקום גם הנאה מהוויברציות והרכיבה
מעידה על יותר מדבר אחד משותף לה ולי.


אי שם בסוף שנות השבעים, פרקתי ביחד עם שכן מנוע של אופנוע, השכן שהבין שיש לו עסק עם חולה הגה, היה בעל ידע ויכולת מדהימה, ללמד ולהסביר מה תפקידו של כל חלק וחלק במנוע, וכך הפכו הברגים וחלקי המתכת המלוכלכים בשמן וגריז, תחת שפתי הדבש שלו, למכונה אחת מופלאה ששרה ומנגנת בסימפוניה מתוזמנת היטב, פעם אחת פרקנו והרכבנו מנוע ומאז ברור לי איך הוא עובד ומה מניע אותו!
בעוונותיי גם נשים פרקתי והרכבתי, אפילו מס' פעמים, למען ההגינות גם הן עשו לי דברים דומים, אבל עד היום לא ברור לי איך הן עובדות או אפילו מה מניע אותן. דוגמאות לא חסר.
ישנן את אלה הרואות אופנוע ניגשות לרוכב ואומרות בלי בושה ישר לתוך עיניו "אני רוצה סיבוב" מבחינתן הוא יכול להיות רוצח סידרתי, חולה נפש, או סתם סדיסט, אותן זה לא מעניין הן רוצות סיבוב, אגב אם אתה היית ניגש לבחורה ואומר לה משפט זהה היו יכולים להאשים אותך בהטרדה!


או אלה האומרות אני עם אופנוען לא יוצאת בחיים! אבל עם נרקומן, שתיין, עבריין, מהמר. כן?


אחרת חובבת אופנועים שהייתה חלק נכבד מילדותינו העשוקה, את רוב נעוריה בילתה במושב האחורי של האופנוע, מיום שהתחתנה הטילה וטו על בעלה בנושא רכישת אופנוע-אופנוע זה מסוכן-לך ללמוד לטוס!


חברה אחרת בימי רווקותי העליזה, ערב סתיו, ממתין לה מתחת לבית במרחק סביר מהאבא העצבן שלה, האופנוע מונע, היא יורדת באיחור אופנתי בשמלת קיץ קלילה וטי שירט, למי שלא מכיר את י-ם בלילות אספר שמאוד קר שם...ועל אופנוע קפוא!
אגב השמלה אף פעם לא נשארת במקום, תמיד מסתבכת בשרשרת!

בקיצור סופי ואני עוצרים בסמוך לגב', אני יכול להישבע לכם שריח קרם הגוף שלה או הבושם גרם למנוע של סופי לעבוד חזק יותר,
שאלתי אותה אם היא יודעת שהיא מסכנת את עצמה ברכיבה בלבוש כזה על הקטנוע, יודעים מה הייתה התשובה?

"חיים רק פעם אחת" ... בחיי! - אחרי תשובה כזו נגמרו לי המילים.