פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

זהו, מגיע לנו מזל טוב בשעה טובה ומוצלחת סופי עברה טסט נוסף, באיחור אופנתי של שלושה חודשים...
הסיפור מתחיל קצת יותר מוקדם היום,


הגעתי לנסיכה המכוסה בכיסוי אדום אופנתי, שהפך לוורוד מזעזע במרוצת הזמן,
והסרתי אותו מעליה, הנסיכה לא הישירה מבט, ורק התבוננה בי מזווית הפנס, מנסה לנחש כוונותיי.
נורת ה-6V מתבוננת בסקרנות בארגז הכלים שאיתי,
מנצל את השקט שלפני הסערה, עוד בטרם פצחנו בחילופי האשמות מרגיזים,
הספקתי להחליף לה את כל הנורות השרופות. מתוך הכירות עם הנסיכה ידעתי שהיא לא תתמסר בקלות,
בטח לא אחרי שהזנחתי אותה כמה חודשים טובים...
ולא יעזור לי סיפור האצבע הפגועה, הזמן המוגבל ותירוצים אחרים, נגש בשקט לרגלית ההתנעה,
המרחק בין הקיר לא מאפשר לי גישה נוחה, מנסה להזיזה קצת וסופי מנסה לזרוק עצמה על הרצפה,
ברגע האחרון אני מצליח להחזיקה בכוח,
מעמיד אותה על הרגלים ומנסה להתניעה, יוק, בדיקה מהירה מגלה את הבעיה, יבש הדלק במיכל...
נסיעה עם הגיישה ומיכל לתחנת הדלק, ערבוב שמן ידני ו..מכה ראשונה להזכיר לקרבורטור את תפקידו
מכה שניה וסופי פולטת ענני עשן, עשן סמיך שמו שמיים...וסופי שלי לא עישנה מעולם!
כמה מכות גז קלות וסיבוב מהיר בחנייה וגם אני וגם סופי כבר משתוקקים לצאת לדרך,
זמן הפרידה רק הגביר את הגעגוע והרצון לשוב ולחזור לימי הנסיעות העליזות בשניים.
המנוע שחזר לפעול שורף את מצבורי השמן המיותר וחוזר להצביע ירוק, ומפסיק לעשן.
השמש שולחת קרניים משקרות צובעות את י-ם באור רך ומזמין אבל האוויר קפוא,
ולכן אני לא לוחץ על סופי ונותן לה להתנייד אחרי המנוחה הארוכה הזו בקצב שלה,
בניית האמון המחודש הכרחי, שוב אנו לומדים אחד אחת את השני, בוחנים, מגישים, מחייכים,
לקראת סוף העלייה סופי כבר מתמסרת, החום המוכר והחביב נפלט ממנה שוב והיא משתפת פעולה
על מנת לרצות אותי, ורומזת "תקשיב מנוול אחד...הפעם נסלח לך, אבל שזה לא יקרה שוב!!!"
את הטסט עוברת סופי כמו גדולה, ליטוף סמוי מידיו של הבוחן, מחמאה מנהג אחר ואנו חוזרים עם הטופס המיוחל!

זהו בעוד חודשיים שוב נגיע למכון לטסט נוסף!
ובינתיים הכבישים והשבילים שוב מחייכים אלינו

[השושנים]

סופי ואני שונאים פלסטיקים נקודה!

זה משדר חפיפניקיות, זה משדר לנו עלה תאנה המכסה ערווה מדולדלת,
זה התחיל עם האופנועים הגדולים בשנות השמונים שרצו לכסות שילדה מכוערת וחוטים שעוברים ממקום למקום,
המשיך במקדמי אווירודינמיקה ומשקל עאלק, וניגמר שבכל נפילה פעוטה מצטבר הנזק לאלפי שקלים.

ניחא עם המצב היה נעצר שם, גם הטוסטוסים החדשים מקוראה, סיגון, יפן, הודו, סין, וטרינידד,
מתפארים בפלסטיקה שמחזיקה מעמד בדיוק עד המדרכה ביציאה מסכנות האופנועים השכונתית.
כלים נוצצים בוהקים שאחרי דקה מתהדרים באזיקוני פלסטיק, דבקים מתקדמים, וחלקים שבורים כשיניים
חסרות בפיו של אגרופן.
חלקי פלסטיק שלעולם לא יפגשו שוב אחד את השני והסיכוי להידברות בונה בניהם שווה לסיכוי לשלום במזרח התיכון...

מעט מאד פלסטיק אם בכלל, תמצאו אצל יצרן ההארלי ירום הודו, פחות מזה אצל בוני האופנועים העצמאיים,
גם למעבר החוטים והכבלים נמצאו פתרונות יצרתים,
הניקל הברזל והאלומיניום חוגגים, ואפילו בן דודו היקר להחריד של הפלסטיק, הפייבר קרבון מדיר רגליו משם.

אופנוע אמיתי צריך להיות מברזל, ניתן להתפשר גם על סגסוגות חמות יותר, אבל סוס הברזל חייב לשדר מסר
של חוזק וחוסן, נוכחות, ומראה קרבי, שלא תמצאו בפלסטיק המודרני צבוע ככל שיהיה,

קחו ווספה ישנה מקומטת ומסמורטטת, פרקו אותה לגורמים שלחו אותה לפחח מבין עניין
ואחרי פרק זמן יהיה ברשותכם כלי "חדש" נסו לעשות זאת עם טייפון ממוצע, או פלסטיק אחר...

רוכבי הפלסטיקים המודרניים שפוגשים את סופי בתנועה מרימים גבה, ידיהם המטופחות (והשלמות) לא טעמו
מעולם גריז שמן ולא לכלוך מתחת לציפורנים נעליהם נוצצות וללא כתמי שמן ופיח, והם חושבים לעצמם שגילו
את סוד החיים...

סופי ואני מסתירים חיוך... יש דברים שאנחנו יודעים יותר טוב.