פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

סופי ואני שונאים פלסטיקים נקודה!

זה משדר חפיפניקיות, זה משדר לנו עלה תאנה המכסה ערווה מדולדלת,
זה התחיל עם האופנועים הגדולים בשנות השמונים שרצו לכסות שילדה מכוערת וחוטים שעוברים ממקום למקום,
המשיך במקדמי אווירודינמיקה ומשקל עאלק, וניגמר שבכל נפילה פעוטה מצטבר הנזק לאלפי שקלים.

ניחא עם המצב היה נעצר שם, גם הטוסטוסים החדשים מקוראה, סיגון, יפן, הודו, סין, וטרינידד,
מתפארים בפלסטיקה שמחזיקה מעמד בדיוק עד המדרכה ביציאה מסכנות האופנועים השכונתית.
כלים נוצצים בוהקים שאחרי דקה מתהדרים באזיקוני פלסטיק, דבקים מתקדמים, וחלקים שבורים כשיניים
חסרות בפיו של אגרופן.
חלקי פלסטיק שלעולם לא יפגשו שוב אחד את השני והסיכוי להידברות בונה בניהם שווה לסיכוי לשלום במזרח התיכון...

מעט מאד פלסטיק אם בכלל, תמצאו אצל יצרן ההארלי ירום הודו, פחות מזה אצל בוני האופנועים העצמאיים,
גם למעבר החוטים והכבלים נמצאו פתרונות יצרתים,
הניקל הברזל והאלומיניום חוגגים, ואפילו בן דודו היקר להחריד של הפלסטיק, הפייבר קרבון מדיר רגליו משם.

אופנוע אמיתי צריך להיות מברזל, ניתן להתפשר גם על סגסוגות חמות יותר, אבל סוס הברזל חייב לשדר מסר
של חוזק וחוסן, נוכחות, ומראה קרבי, שלא תמצאו בפלסטיק המודרני צבוע ככל שיהיה,

קחו ווספה ישנה מקומטת ומסמורטטת, פרקו אותה לגורמים שלחו אותה לפחח מבין עניין
ואחרי פרק זמן יהיה ברשותכם כלי "חדש" נסו לעשות זאת עם טייפון ממוצע, או פלסטיק אחר...

רוכבי הפלסטיקים המודרניים שפוגשים את סופי בתנועה מרימים גבה, ידיהם המטופחות (והשלמות) לא טעמו
מעולם גריז שמן ולא לכלוך מתחת לציפורנים נעליהם נוצצות וללא כתמי שמן ופיח, והם חושבים לעצמם שגילו
את סוד החיים...

סופי ואני מסתירים חיוך... יש דברים שאנחנו יודעים יותר טוב.