אני לא יודע האם הוא באמת מחזיק 400, אבל אני יכול להאמין - בזמנו חלקתי שרשור מחו"ל על בחור שעשה 400 אלף מייל על ויסטורום 1000 בלי לפתוח מנוע.
ה-NC מצוייד במנוע Understressed, שכוון להספק מאוד נמוך יחסית לנפח ולתקרת סל"ד מאוד נמוכה. כל עוד המהנדסים שלו לא נצלו את זה כדי לחסוך עוד כמה סנט על המיסבים והחומרים - עם חומרי הסיכה המודרניים, מנוע כזה יכול לחיות כמעט לנצח.
בוא נסכים, שהמנוע של ה-NC ממש לא משקף את הכיוון של תעשיית המנועים בימינו - הרבה יותר משקף זה דיוק 390 למשל.
ומה נראה באותו דיוק?
הספק של 110 כ"ס/ליטר (שזה לא המון, אבל גם לא כזה מעט - בהשוואה ל-NC שמוציא כ-72 כ"ס לליטר).
מחיר רכישה נמוך (כמעט חצי ממחירו של ה-NC).
למרות פער המחיר - פרונט הפוך בדיוק (במקום פרונט רגיל וזול ב-NC), משקל קל (ה-NC, שמשקלו המלא 217 ק"ג, לא יכול להיחשב קל בשום אופן בימינו - בניגוד לדיוק), שפע אלקטרוניקה (תשווה לוח שעונים של דיוק דור שני ללוח שעונים של ה-NC). אני מהמר שגם השלדה של הדיוק מתעלה על השלדה של ה-NC בקשיחותה (KTM באופן מסורתי חזקים בתחום).
אז מה אנחנו רואים? בעצם, בכל פרמטר של "אבזור" או "טכנולוגיה" הדיוק מתעלה על ה-NC, ומפסיד לו רק בנפח המנוע. עקב פער המשקל, אני מניח שאין ל-NC יתרון משמעותי בביצועים, ויתרון זה מסתכם במהירות מירבית גבוהה יותר (שמושפעת בעיקר מההספק, ולא מיחס הספק/משקל).
ועם זאת, הדיוק עדיין עולה כמעט חצי...
וכאן, בדיוק, הגענו לנקודה.
NC בנוי לטובת אורך חיים גבוה - וזה עולה כסף.
דיוק בא לעוור את הקונים שלו במפרט מרשים ומחיר נמוך - אבל הפער במחיר לא יכול להגיע רק מהפער במשכורות של העובדים בפס היצור בהודו מול העובדים ביפן, הפער פשוט גדול מדי.
איפשהו, המהנדסים של ק.ט.מ היו צריכים לחסוך כדי להגיע לעלות נמוכה כל-כך. ואני די בטוח שהחסכון הזה הוא הסיבה שאתה לא שומע על דיוקים עם קילומטראז'ים גבוהים מאוד. נראה שמבחינת היצרן, מספיק שהדיוק יעבור את תקופת האחריות ועוד כמה שנים בלי להתפרק - והוא עשה את שלו. לפלח השוק שאליו הם פונים זה מספיק - בשביל מה לבנות אופנוע שיחזיק 300 אלף, אם גם ככה עוד כמה שנים הוא יסיים את החיים שלו בטוטלוס תוך כדי וילי?
הדוגמה הזאת לדעתי משקפת הרבה יותר את הכיוון שבו התעשיה צועדת. כלים כמו ויסטרום, NC ועוד כמה שאכן מחזיקים מאות אלפי קילומטרים - הם היוצא מן הכלל.



ציטוט ההודעה בתגובה