ציטוט נכתב במקור על ידי ayalzo צפיה בהודעה
אני בורח שניה מנושא השרשור.
לפני בערך כמעט שני עשורים אחי עבר לעבוד בהייטק.
השפה שלו התחילה להשמע דומה מאוד לכמה משפטים שנזרקו כאן לחלל האוויר. (הזמן שלי שווה כסף, יותר זול לתת לבעל מקצוע וכו..) אני מניח שחובבי מספרים כמו xlib יגידו שכלכלית זה כנראה נכון.
אלא מה,
בערך מאותה תקופה לבנאדם יש מעט מאוד תחביבים מחוץ לשעות העבודה. שלא לדבר על כך שהוא כבר לא רוכב.
הזהר לך מכלוב הזהב ידידי. זהו מדרון חלקלק. שלא תמצא את עצמך מסודר כלכלית, אך בלי מזון לנשמה. הדברים לא חייבים לבוא אחד על חשבון השני ובהחלט יכולים לדור בכפיפה אחת.
אני מבין על מה את אתה מדבר.
אבל מה לעשות, אלה החיים. יש לי ילד קטן, אישתי עולה חדשה, ואני רוצה עוד ילדים.
אני רוצה לבנות בית ולא לגור בשכירות כל החיים.
בית צנוע בפריפריה הקרובה עולה היום בערך 1.5 מיליון שקל - שהם, לשניה, כמעט חצי מיליון דולר.
אותה משכורת הייטק שנחשבת "גבוהה" קונה את הבית הזה בדחק רב, עם משכנתא לשנים רבות קדימה - וזה בהנחה וההוצאה המשפחתית נשארת שפויה.

זה המסלול שבחרתי, והוא מכתיב מינימום תחביבים יקרים בשנים הקרובות (וקניה/אחזקה של אופנועים זה תחביב יקר).
מכאן, הצורך שאני מרגיש להכניס כסף מהאהבה שלי לאופנועים - וזה תחת מגבלות הגמישות והזמן, כי אני מבין שלא מדובר בתחליף לעבודה העיקרית. כך שאני מאמין שגם במסגרת ה"עבודה" הזאת, העיסוק ימשיך להזין לא רק את הכיס אלא גם את הנשמה. ואם לא - תמיד אפשר להפסיק.