בעוונותיי יוצא לי לאחרונה להסתובב בת"א רבתי הרבה יותר ממה שהייתי רוצה, אחת מהתופעות שהכי מדהימות אותי היא הקלות הבלתי נסבלת בה מוותרים הרוכבים על הדברים הבסיסים ביותר שיכולים למזער את הפגיעות שלהם ברגע האמת שבניהם והסביבה יש רק מה שהם בחרו לשים עליהם. עשרות מטמטמים בגופית סבא כפכפים ומכנסים קצרות, קסדות אבטיח, בפוזות של העולם השלישי, רצונו של אדם כבודו אבל ראבק אתם לא שומעים חדשות, לא רואים בעיניים מה קורה. יעילות הציוד טוב ככל שיהיה יורדת, ככל שהמהירות עולה. זה ברור לכל דרדק מרגע שלמד משהו על החיים, אבל חלק גדול מאד מהתאונות קורה בתוך העיר במהירויות שציוד טוב היה מקטין משמעותית את חומרת הפגיעה. רוכבים אשכרה חוסכים על ציוד מגן איכותי ומשקעים בתוספות מיותרות מעלי אקספרס, מפוצצים את כל התקציב על אופנוע ואין תקציב למיגון. בעיית תודעה?תרבות נהיגה ברברית, מתנפלים על כל מטר פנוי בכביש כל חור צר להשתחלות למרות שאם היית מחכה עשרים שניות הכל היה נפתח ושוב היית ראשון. יש מאה מטר פנויים? חייב להגיע למנתק הצתה....הופ אוטו, איך לא ראיתי? יש כאלה שישרדו ויש כאלה שלא, אבל יש כאלה שמשכו פציעה משמעותית רק בגלל שלא התמגנו כראוי וזה באמת מיותר. לצערי משתרשת פה תרבות נהיגה של הודו וזה לא רק באופנועים זה ברוב הכלים על הכביש כולל נהגים "מקצועיים" וזה החריף ביציאה ממשבר הקורונה. רכבו בזהירות.
ציטוט ההודעה בתגובה