נכתב במקור על ידי השושנים
ציטוט ההודעה בתגובההמשך בא.
בתרגול שהתרחש ימים ספורים אחרי באתי חם. חיפשתי גז וחזק. קצת התאמנו על שמיניות צפופות (היה שיפור, ממליץ) ואחרי זה עברנו לסגנון חופשי בסולו. הרכבתי מסלול שכלל בלימה חזקה, זריקת זנב ויציאה עם הרבה גז כך שהאחורי המשיך להחליק. אחרי כמה הקפות התאפסתי על המהירות הנכונה והתזמון והיה מואי כיף. באמת כיף גדול הקטע הזה של הווסאח ולחצות את גבולות האחיזה. זה לא מה שמכרו לנו, לאדוונצ'רנים? אתה כמעט מוכן לפריז דקאר. דריפט עם 100 כ"ס על 200 ק"ג סל"ד גבוה וענן אבק.
אחר כך הסתובבתי בין הסלעים על מחטי האורן מקפץ פה ושם עם דחיסת בולמים וראיתי סלע נוסף שהחלטתי לנסות. לא אל קפיטן ביוסמיטי. כולה מדרכה כפולה, גג. דחסתי בולמים מטר מאוחר מדי, הקדמי חטף מכה, יד אחת נתלשה מהכידון השניה נתקעה על הגז לייצוב והפלתי את עצמי וגיורא המשיך בצרחה לתוך העץ. לא חטפתי חזק אבל היד השבורה כן קיבלה זפטה. פריז דקאר עאלק.
אספתי את שיירי האגו הביתה מהרהר באזור הדמודמים שבין הפאן לסכנה ומאז לא לבשתי פעם אחת את חליפת הרכיבה ולא את המגפיים. ליתר ביטחון רכשתי קידמי קרבי ביותר. מה שקרוי בעגה 50/50. הצמיג היה נוראי. יצא מהמוסך וכבר בפניה הראשונה נפלו לי האשכים לאספלט. האופנוע נופל לפניות כמו משקולת ומתקן את עצמו ממש לאט ובצורה לא מדוייקת. חוץ מסאגת הפניות קיבלתי רעידות כידון מאזור ה 120. התקשרתי לבעל המוסך שאמר, צמיג עם קוביות גדולות -או שתחליף או שתיתן לו להתבלות ולקוביות להתקצר. התשובה לא התאימה אז נסעתי למוסך אחר שכיוון ושיפר את תחילת הנדנודים לאזור ה 130. נחכה נראה.
בינתיים החיים שלי השתנו בצורה קיצונית. אני מגיע לתלביב בשעות העומס מס' פעמים בשבוע. נדנודי כידון במעבר בין מכוניות על 130 זה לא כיף בכלל. האמת שדי סבלתי אבל אחרי כמה אירועי בטיחות הבנתי שזה לא ישתפר בהרבה וחזרתי לקידמי שמוגדר כ 80/20 ועל הדרך כי 25,000 החלפתי גל"גש ושרשרשת ופתאום חזר הכיף.
אחה"צ על 160 על כביש 4 בדרך חזרה הביתה. אזניות, אטמים והתופים של "ימי בצורת" (מתי כספי) בפול ווליום. רק מוסיקה ושריקת רוח. אין מנוע אין מכוניות מסביב. כלום. השמש שוקעת מימין, מקדימה ברקים עצומים. טיפות גדולות עפות מהמשקף המכוניות עוברות לאחור ואחרי חודשים נזכרתי כמה הנאה אפשר להפיק מרכיבה.
