ראלי מרוקו: יעל קדשאי מסיימת במקום ה-11 הכללי

[חד-אופן]

הורה שנותן לילד שלו כנפיים, זוכה ורואה את הילד שלו ממריא.
הורה שקוצץ לילד שלו את הכנפיים, לא מבין למה הוא תקוע לו מתחת לסינר בגיל מבוגר ולא מצליח בחיים.
צריך אומץ לתת לילד כנפיים והרבה אמונה

[vitalik.t]

הורה שנותן לילד שלו כנפיים, זוכה ורואה את הילד שלו ממריא.
הורה שקוצץ לילד שלו את הכנפיים, לא מבין למה הוא תקוע לו מתחת לסינר בגיל מבוגר ולא מצליח בחיים.
צריך אומץ לתת לילד כנפיים והרבה אמונה

אתה יכול להסביר בבקשה מה כוונתך של מה שכתבת?
כולנו מפרגנים לה, אבל משפטים האלה על ההורים היו מיותרים. הרי אתה לא תמים, אני קראתי הרגע את אתר האינטרנט שלה, הגברת נולדה למשפחה מהעשירון הגבוה, וזה לא שהיו לה "מתחרים" בגיל 3 כשהיא קיבלה את האופנוע הראשון שלה. זה לא כמו קורס טייס שכל נערה ונערה בגיל 16 יכולים להתמיין, להתקבל ולסיים אותו באופן בלתי תלוי במצב כלכלי אישי. דווקא זה שהיא התקבלה (עברה גיבוש) ליחידת "עוקץ" ועשתה שירות חובה כל כך משמעותי, על זה אני מפרגן לה הרבה יותר.
אנחנו (הורים) משקיעים גם בפיתוח של הבת שלנו, אבל מסיבות של יכולת כלכלית, ספורט מוטורי או ימי לא היה על הפרק. ויכול להיות שאנחנו "קוברים" כישרון של מישהו שהיית יכולה להיות ולנטינו רוסי הבא. האם זה הוגן? לא, אבל החיים לא הוגנים, במיוחד בישראל. האם אנחנו הורים פחות טובים מההורים של יעל? לא בטוח.

[חד-אופן]

אתה יכול להסביר בבקשה מה כוונתך של מה שכתבת?
כולנו מפרגנים לה, אבל משפטים האלה על ההורים היו מיותרים. הרי אתה לא תמים, אני קראתי הרגע את אתר האינטרנט שלה, הגברת נולדה למשפחה מהעשירון הגבוה, וזה לא שהיו לה "מתחרים" בגיל 3 כשהיא קיבלה את האופנוע הראשון שלה. זה לא כמו קורס טייס שכל נערה ונערה בגיל 16 יכולים להתמיין, להתקבל ולסיים אותו באופן בלתי תלוי במצב כלכלי אישי. דווקא זה שהיא התקבלה (עברה גיבוש) ליחידת "עוקץ" ועשתה שירות חובה כל כך משמעותי, על זה אני מפרגן לה הרבה יותר.
אנחנו (הורים) משקיעים גם בפיתוח של הבת שלנו, אבל מסיבות של יכולת כלכלית, ספורט מוטורי או ימי לא היה על הפרק. ויכול להיות שאנחנו "קוברים" כישרון של מישהו שהיית יכולה להיות ולנטינו רוסי הבא. האם זה הוגן? לא, אבל החיים לא הוגנים, במיוחד בישראל. האם אנחנו הורים פחות טובים מההורים של יעל? לא בטוח.

סליחה על העיכוב במענה, אבל Ayalzo עשה בשבילי את העבודה.
חלילה וחס שאני ארמוז למשהו שנוגע לצד החומרי. ממש ההפך הגמור. הרבה פעמים אפשר לחסל את היצירתיות ואת השאיפות של הילד אם משפיעים עליו שפע חומרי רב מדי. כוונתי היתה לצד המנטלי שבסיפור: אם ההורים מאמינים בילד, מוכנים לתת לו לטעות, אפילו טעויות כואבות כל עוד הן לא בלתי הפיכות, מוכנים לקבל פאדיחות (ראית מה פלוני עשה? איפה היו ההורים שלו?), מוכנים שהוא ילך בדרך שהוא רוצה, מוכנים שהוא יגדל לעצמו רצונות, מאוויים ושאיפות שלא בהכרח תואמות את אלה של אבא ואמא וסבתא וסבא, אז הילד יצליח. במקרה הזה היא גדלה לתחום הספורט המוטורי שהוא בהחלט יקר (ויותר מזה, דורש נגישות מיוחדת גם מצד ההורים), אבל זה לא מונע את הרעיון באופן כללי: אומץ זו לא תכונה מולדת אלא תכונה נרכשת. אני מצטער אם הובנתי אחרת ואם ניתנו דבריי להתפרש על הצד החומרי
אגב, לגדול עם מחסור זה לא בהכרח דבר רע, והמציאות מוכיחה שדווקא מי שגדל עם שפע כזה שהיה לו כל מה שילד יכול לרצות, בסופו של דבר גדל די עקום, נרקיסיסט וחלש. מחסור הוא הדבר שמניע את העולם. אם לא היינו צריכים פרנסה - כמה מאיתנו היו לומדים מקצוע? כמה היו יוצאים מהבית בבוקר? אז מחסור זה באמת הכוח שמניע. סיפוק המחסור הוא המנוחה.
כשאני קניתי את האופנוע הדו"ש הראשון שלי, קניתי אותו יד2 מהסוכנות. אין לי מילים לומר לכם כמה הייתי מאושר. כמעט רכבתי מעל רום האספלט. האיש בסוכנות אמר לי שבאותו בוקר יצא משם בן של קבלן עם שני כלים חדשים מהניילון, כל אחד רבע מליון ש"ח (וזה היה לפני לא מעט שנים). אני משוכנע שהשמחה שלי מהאופנוע המשומש והחבוט היתה פי אלף יותר מאשר זאת של הבן של הקבלן עם שני הכלים החדשים.

רק משמעות נותנת אושר, ורק קושי נותן משמעות.

אז אם יש משפחה שאין לה אמצעים לספורט מוטורי אבל התחום הדוגלגלי בוער, הולכים על אופניים, הרי ההיגוי והבלימה מתנהגים לא מאד שונה. נותנים לילד חלום. יום אחד, יום אחד אני אוכל לקנות לי אופנוע. וזה משהו להתעסק בו

אישית, אני מעדיף חלומות יותר גבוהים מאשר מכונה, אבל אנחנו בפורום אופנועים אז אני מדבר על אופנועים.

אופנוע הוא מכונה. הוא נותן המון, נכון, גם לגוף וגם לנפש, אבל בסופו של דבר הוא מכונה. צריך לוודא שזה שרוכב עליו הוא לא מכונה. וזו עבודה של ההורים, לא משנה כמה כסף יש להם בבנק.

[קידוזו]

....

רק משמעות נותנת אושר, ורק קושי נותן משמעות.

משפט חזק.