נכתב במקור על ידי
א הזקן
לא בדיוק תשובה על השאלות שלך, אבל....
קידוזו, כדי להיות ברורים – ההנחה היא לא רק שאנחנו ציוניים אלא רוצים שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית – אופי במובהק שונה מהמדינות השכנות לנו.
אם קבלת את זה, אני מבקש להסתכל על הנושא מזווית אחרת – הזווית שלנו, לא של הפלשתינאים (למען האמת, מה שמעניין אותי זה מדינת ישראל, מה קורה עם מדינות ועמים אחרים, כולל הפלשתינאים, נמצא בדרגה נמוכה מהרבה בסולם העניין שלי).
בעיני, הזווית שלנו אומרת – חד משמעית – שאנחנו לא יכולים להיות מדינה יהודית ודמוקרטית וגם להכיל מיעוט גדול (שמאיים לגדול) של פלשתינאים ששונאים אותנו. התעלמות מהבעיה במהלך העשורים האחרונים הביא, בסופו של דבר, למה שקרה ב-7 לאוקטובר וממשיך עכשיו.
יש מספר דרכים תיאורטיות לפתור את המשוואה, אבל רובן אינן מעשיות: כך, לדוגמה, פתרון הטרנספר. היה נהדר אם רוב הפלשתינים היו מסכימים, אבל אף אחד לא ייתן לנו לבצע "טרנספר בכפייה" (אל תטעה – אנחנו לא באמת יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים בעולם היום) ותמים מי שאומר שתמורת מספיק כסף אנשים ששולחים את ילדיהם למות ומוכנים למות בעצמם למען אידאל שלהם (מדינה פלשתינית/השמדת המדינה הציונית) יהגרו. אפשר כמובן, תיאורטית, לייצר מחנות כמו שהאמריקאים עשו לאזרחיהם היפנים במלחמת העולם השנייה (אם כי יהיה קשה יותר לכלוא קרוב ל-30% מהאנשים שחיים בשטח הנוכחי של מדינת ישראל) או לספח את השטחים בלי לתת לפלשתינים שיושבים שם אזרחות, אבל (א) זה סותר את הנחת היסוד (מדינה יהודית ודמוקרטית) ו-(ב) אף אחד בעולם, כולל ידידות שאנחנו תלויים בהם, לא יקבל את הפתרונות הללו.
כפי שזה נראה, האפשרות היחידה לפתור את הבעיה וגם לשמור על הנחות היסוד היא לצאת משטחים המאוכלסים בפלשתינים, קרי, הגדה המערבית ועזה. איך לעשות את זה? הכי טוב זה בהסכמה, עם פיקוח בינלאומי, עם פירוז שטחים מנשק וכו'. אבל גם אם לא, צריך לצאת משם כי כל שנייה שאנחנו שם מזיקה לנו.
מה יעשו הפלשתינים כשנצא? מה שהם רוצים, כל זמן שזה לא מוביל להתעצמות של ארגונים בסגנון החמאס. ירצו מדינה? תפדאל. ירצו להצטרף לירדן? גם סבבה. ירצו להיות חלק מערב הסעודית או מהאמירויות או מקטאר? בסדר גמור.
מתנגדים לפתרון כזה יש משני סוגים. האחד – מבוסס דת. יש שתי דתות שמאמיניהם טוענים לבעלות על אותו שטח. אני מציע לתת לאלוהים של שתי הדתות לריב בניהם, וכשאחד מהם ינצח שיודיעו לנו. בכל מקרה, כבר זמן שיוציאו את הדת מהפוליטיקה. הסוג השני – אנשים שמפחדים. הם מפחדים שאם נעזוב את השטחים יקום כוח שישמיד אותנו. אני מאמין, בעיקר אם נלמד את הלקחים של התעצמות החמאס בעזה (ולא נכנס כרגע לשאלה מה חלקה של ישראל בכך) שנוכל לדאוג שזה לא יקרה.
ברור לי לחלוטין שגם אם הפתרון הזה ייושם יהיו לא מעט בעיות: בצד שלנו אנשים יתנגדו בגלל סיבות דת ו"פחד" ובצד השני בגלל סיבות דת וויתור על החלום להשמיד את הציונות. במידה מסוימת זה טוב, כי עסוק אינטנסיבי בפתרון בעיות פנימיות מקטין את העיסוק בבעיות "שכנים".
במדע, קורה לא מעט פעמים שהסתכלות מזווית אחרת פותרת בעיות. כך, לדוגמה, תיאור מסובך בקואורדינטות קרטזיות (x,y,z) הופך להיות פשוט ומובן אם משתמשים בקואורדינטיות פולאריות (R, Q, F). מה שאני מציע הוא לא להסתכל על מה "הם" רוצים, מה האמנה "שלהם" וכו', אלא להסתכל על מה שטוב בשבילינו. ש"הם" יסתדרו כבר עם מה שיש "להם".
ציטוט ההודעה בתגובה
