ציפור אחת החליטה לא להצטרף לחברותיה לנדידה השנתית דרומה אלא להישאר באירופה – לחוות פעם אחת איך החורף שם.

ינואר הקפוא הגיע. הציפור הרעבה קפאה על ענף של עץ ונפלה על השלג, מחכה למותה. במקרה, עברה פרה ממש מעליה ו"היטילה את צואתה" (יענו, חרבנה) בדיוק על הציפור. מהחום של החרא הציפור הפשירה וחזרה לחיים ומרוב שמחה התחילה לשיר. שמע הזאב הרעב את השירה, שלף אותה מהחרא וסעד בה את ליבו.
מוסר השכל של הסיפור:
לא כל מי שמחרבן עליך הוא אויב שלך.
לא כל מי שמוציא אותך מהחרא הוא חבר שלך.
והעיקר: אם אתה עמוק בחרא, שתוק ובטח אל תשיר.

נכתב באהבה לאור הדיון בחרדים בעמוד האחרון.